"שמר לך את אשר אנוכי מצוך" (לד יא)
יש מוצרים שבארץ אחת עולים סך מסוים, ובארץ אחרת ניתן להשיגם בחצי מחיר. לעיתים מוצאים חפצים כאלו שהפער בין המחירים שלהם בארצות השונות הוא כפול ומכופל, אך ישנו דבר אחד ויחיד שבסיטואציה מסוימת משלמים עליו שקל אחד – ובמקום אחר, בזמן אחר או באופן אחר הוא שווה מיליארד דולר.
מהו הדבר הזה?
מעשה מצווה.
כשאדם ניגש לקיום מצוה מתוך הרגשה שהיא, המצוה, 'כסף קטן', ועושה אותה כמצוות אנשים מלומדה, כפי שהרגילו אותו מן הבית, בלי להשקיע בה את ליבו, ללא מחשבה ובלי שמחה, ובעיניו המצווה היא כדבר של מה בכך – הערך של המצוה הוא בהתאם לכך.
אולם, כשאדם מקיים את המצוה בשמחה, מתוך אהבת ה', בדביקות ובכוונה, הוא מראה כי שוויה של המצוה בעיניו הוא ככל חללא דעלמא, ואמנם המצוה שלו מקבלת את הערך שהוא נתן לה, והמצוה שווה מיליארדי דולרים. אם בעיניו מדובר בענין כל כך יקר ומוערך – הוא באמת נעשה כזה!
אם ברכת המזון של האדם נעשית 'בערך', תוך כדי בליעת המילים, בלי לב ובלי מחשבה – יש לה פחות ערך, אך אם ברכת המזון של האדם היא דבר יקר ערך – אי אפשר לשום את ערכה!
מאלף להתבונן בארחות חייהם של גדולי ישראל, ולראות כיצד אותם צדיקים החשיבו את המצוות שהם קיימו;
רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל סיפר על הסטייפלר זצ"ל, כי מרן היה נוהג בכל שנה לקנות אצלו את אתרוגו. לא בכדי בחר הסטייפלר דווקא בעצי האתרוגים הצומחים בחצרו של רבי מיכל יהודה, הוא ביכר דווקא אותם, משום שה'חזון איש' זצ"ל נתן לו כמה שתילים של עצי אתרוגים, שהוא עצמו בדק וידע שהם בוודאי אינם מורכבים, וניתן לקיים באמצעותם את מצוות נטילת ד' מינים בהידור רב.
"בטרם בחר הסטייפלר את האתרוג שלו" – סיפר רבי מיכל יהודה – "ראו על פניו את יראת השמים שלו, את המאמץ ואת המתח מפני המשימה העצומה של בחירת האתרוג המהודר ביותר. והנה, לאחר שהוא בחר, התחלף הכל לשלווה, לשמחה גדולה ולאור מיוחד שזרח מפני קדשו: ברוך ה', יש לי אתרוג!
"בכל שנה היה משלם הרבה יותר משוויו האמיתי של האתרוג. הוא ידע שהמחיר פחות מכך, ובכל זאת תמיד נתן יותר. בדרך כלל לא יכולתי להתווכח עמו, מפני דרך ארץ שהיתה בי כלפיו, אך פעם אחת כשהוציא מכיסו סכום עתק, לא הצלחתי לשתוק, ואמרתי: 'רב'ה, זה כלל לא המחיר של האתרוג!'. לא מדובר רק במחיר יקר יותר, אלא שהסכום הזה מופרז וכלל לא מתאים.
"נענה הסטייפלר ואמר לי: 'הבה ונחשב מה אני נותן לך, ומה אתה נותן לי. אתה נותן לי אתרוג, שפרושו: מצווה. מצווה היא הכל!… ומה אני נותן לך? אני נותן לך כסף, שפרושו: עולם הזה, ועולם הזה הוא כלום!
"ועתה, חשוב בעצמך, אתה נותן לי את הכל – ואני נותן לך כלום, ואתה עוד מתווכח איתי?!'" – – –
כזה הוא מבטו של גדול בישראל, על העולם הזה ועל המצוות!
***
המשגיח דישיבת פוניבז', רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל, היה אומר: העולם רגיל לשאול: 'איך עבר החג?…'
"החג עבר?!" – היה זועק המשגיח – "חלילה וחס! החג לא עבר, החג התווסף! בכל חג וחג מתווספים לאדם קדושה וטהרה, מתווספים לאדם קדושה וטהרה, מתווספת אמונה, מתווספת דבקות בה'. על כל מצוה ומצוה מברכים: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו' – כי הקדושה הנמשכת מהמצווה, מקדשת את האדם".
שאל אותי חבר אחרי פורים: "נו, איך עבר הפורים?"
אמרתי לו: "איך כבודו שואל כזו שאלה? הלא כתוב במגילה: 'וימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים' – הרי מפורש שימים אלו לא יעברו, וכיצד שואל אתה איך 'עבר' הפורים?"…
כמובן, זו מליצה בעלמא. בפשטות כוונת הכתוב היא שחג הפורים יישאר תמיד, אבל בדרך רמז – הפורים לא עובר, וכך גם כל חג וחג.
[מתוך 'דורש טוב – הגדה של פסח']