"ויחל משה" (לב יא)
הרב יהושע לייבזון
יסוד-היסודות של ענין התפילה בעם היהודי, הוא, שלא צריך להיות רשכבה"ג כדי שתפילתו תיענה. השי"ת שומע גם את תפילתו של יהודי פשוט, אם היא נובעת מעומק הלב. ויש על כך ראיות רבות מהמציאות היומיומית, שכל אחד יכול להעיד עליה מהניסיון שלו.
אחד הסיפורים המופלאים המובאים בכרך החדש של סדרת 'בך בטחנו', מתאר את נסיעתה של משפחה לאחת משמורות הטבע הגדולות והפתוחות באמריקה, שבה מסתובבות חיות-טרף אימתניות בצורה חופשית. ואם השמורות הפתוחות בארץ ישראל מביאות את החיות לידי 'דכאון', בגלל השטח הקטן שבו הן מורשות להסתובב, הרי שבאמריקה השמורות משתרעות על שטחים ענקיים, והחיות מרגישות כמו בבית…
מה שקרה עם המשפחה ההיא, היה בבחינת 'סיפור מתח' מדרגה ראשונה. ההורים וילדיהם נסעו ברכב המשפחתי, וטיילו להנאתם בין האריות והנמרים, הדובים והטיגריסים. אלא שלפתע עלה ריח של עשן באפם של בני המשפחה. לגודל חרדתם הם מבחינים שהמנוע של הרכב מעשן, ובתוך דקות ספורות הוא יעלה באש!
במצב רגיל, הם היו ממהרים לצאת מהמכונית, ולכל היותר הרכב עצמו היה עולה באש, אבל כל בר בי רב מבין, שבסיטואציה שבה היו נתונים בני המשפחה, אם הם היו יוצאים מהרכב, היו נופלים כפרי בשל לשיניהן החדות של חיות הטרף…
הם מנסים להתקשר למשטרה, מעדכנים את השוטרים במצב ומתחננים שיגיעו מהר, אבל כל אחד מבין שעד שניידת תגיע למקום – האוטו כבר יהיה שרוף. נו, אז מה עושים בכל זאת?
כיון שמדובר במשפחה יהודית, למרות שלא נימנו על באי בתי כנסיות, עמדו בני המשפחה וצעקו אל השי"ת, וקראו בקול גדול ש"אנחנו מאמינים באמונה שלימה, שרק בורא עולם יכול להצילנו משיני הטרף של החיות". כך עמדו ובכו במשך דקה או שתיים, כשהריח השרוף ממשיך לעלות באפם.
והנה לפתע אירע הנס. הם מבחינים ב-3 ג'יפים משטרתיים שהיו כבר באזור, הגיעו אליהם והרחיקו את האריות מהרכב המשפחתי שאכן עלה באש. בני המשפחה הועברו לאחד הג'יפים והוסעו בבטחה אל מחוץ לשמורה.
ולתזכורת: באיזה יהודים היה מדובר? – באנשים הכי-פשוטים, שאפילו לא פוקדים בקביעות את בית הכנסת. ולמרות זאת, כשצעקו אל ה' באמת, מקירות ליבם, נענו ונושעו.
"מזה שנים רבות אני מחפש אותך, כדי להשיב את השקל הבודד שלוויתי ממך"….
סיפור נוסף מופיע בספר הנ"ל, שאפשר להגדיר אותו כ'סיפור קטן', אבל הוא אינו כל-כך קטן… כי כאשר רואים שהשי"ת שומע לקול תפילה, גם אם מדובר בצורך לא כל-כך קריטי, הרי בוודאי שנאמין שבאותה מידה יש לאבינו שבשמים כוח להושיע גם בדברים הכי-גדולים.
הסיפור מוסב על אברך ת"ח, שהיה אמור להתחיל את יום הלימודים בכולל. והנה בתפילת שחרית בבית הכנסת, הוא מבחין בגמרות 'מתיבתא' המונחות על השולחן למכירה, ונזכר שבעצם הוא עדיין לא רכש גמרא לקראת ה'זמן' החדש. כיון שהלימוד שלו מתבצע מתוך סוג הגמרא הנ"ל, הוא היה חייב לרכוש את הגמרא.
הוא מתבונן במחיר שהיה נקוב ליד הגמרא, מחפש בכיסיו, ורואה שחסר לו שקל אחד… אבל כיון שהמוכרים ציינו שאין לקחת בהקפה, הדברים אמורים גם לגבי השקל הזה. הוא מביט סביבותיו ורואה שבית הכנסת ריק, וכל המתפללים עזבו כבר את המקום.
מיודענו האברך עמד נבוך; אם יילך לביתו ויביא את השקל – יאחר לכולל, ובכך הוא בוודאי לא רצה. גם כאן, בבית הכנסת, אין לו ממי ללוות את השקל הבודד…
הוא עמד ונשא תפילה להשי"ת, ואמר: "הרי אתה, בורא עולם, יכול לעזור לי, ואני תולה בטחוני רק בך! תעזור לי שאשיג את השקל הנצרך לי!"
טרם כילה לדבר, והנה נכנס לבית הכנסת אדם פלוני. הם מסתכלים אחד על השני, והאיש ההוא פונה אל האברך ואומר לו: "אני מחפש אותך מזה שנים רבות… פעם לוויתי ממך שקל, ומאז לא מצאתיך בשום מקום… ועתה זימן אותי הקב"ה למקום זה, והנה אתה לפניי… קח את השקל הזה, ובכך יצאתי ידי חובת הפירעון"…
סיפור קטן? – לאו דווקא. כי כבר אמרנו: אם הקב"ה יכול להושיע בענין השקל, הוא יכול גם להושיע בעניינים הרבה יותר קריטיים…
"ואם תרוויח בחודש הבא 20,000 ₪ תוכל לתת לי את מעשר-הכספים שלך?"
בואו נשמע סיפור נוסף על תפילה שעשתה את פעולתה. את הסיפור שמענו מבעל המעשה, הרב ראובן דווידוב מכולל ברסלב, ונוכל להסיק מכאן על כוחה של תפילה.
רציתי להוציא קונטרס מסויים לאור עולם, וכיון שלא היה את המימון לכך (בסך 2,000 שקלים) פניתי לאחד ממכרי ושאלתיו אם הוא יכול לסייע בידי. הוא השיב שלצערו לא יוכל לעשות זאת, כיון שהסכום שהוא משתכר בחודש, כ-6,000 שקלים, אינו מאפשר לו להשתתף בהוצאות.
המשכתי ואמרתי לו: "ואם תרוויח בחודש הבא 20,000 שקלים, תוכל לתת לי את המעשר בסך 2,000?" – "כמובן!", השיב, "אבל בדרך הטבע אינני רואה אפשרות שכזו". "נפרדתי ממנו", מספר הרב דווידוב, "בסיכום, שאם זה בכל זאת יקרה, הוא יעביר לי את מעשר הכספים. והנה, במהלך החודש התפללתי להשי"ת בכוונה גדולה, וביקשתי ממנו שיסייע בידי להשיג את הכסף הדרוש, והזכרתי בתפילתי את ענין ה'עסקה' שעשיתי עם האיש ההוא, וביקשתי מהשי"ת שיוציא את הדבר אל הפועל.
"יום אחד", מספר הרב דווידוב, "היה זה כחודש וחצי מאז ה'סיכום' ההוא. אני הולך ברחוב רשב"ם, ליד 'לדרמן', ושומע שמישהו קורא לי. כשהבטתי אנה ואנה, פגשתי את המכר ההוא, ושמחה גדולה על פניו. 'אל תשאל', הוא אומר; 'הרווחתי בחודש האחרון 20,000 שקלים, והכנתי לך כבר את מעשר-הכספים בסך 2,000 שקלים'"…
הרב דווידוב ממשיך ואומר, שיתכן שהסיבה לסיעתא דשמיא הזו, נעוצה במעשה שאירע בתקופת לימודיו בישיבה לצעירים. "כתבתי אז מחברת חידושים, וביום לא-בהיר אחד עלו החידושים באש, עקב חוסר- זהירות של חברי החדר שלי.
"אי אפשר לתאר את הצער שנגרם לי בעקבות שריפת החידושים, אבל עבדתי על עצמי במשך תקופה ארוכה, כדי למחול ולסלוח לכל מי שבעטיו נגרם הדבר. יתכן שזו הסיבה שהשי"ת שלח לי את הסיוע להוצאת הקונטרס"…
"תמתין עד שהעבריין יסתלק מהבין" – השיב מרן הגר"ח
הרב דווידוב מספר לנו דבר מופלא נוסף, המלמד על גדלותו העצומה של מרן הגר"ח קנייבסקי, דבר שאלמלא שמענוהו מבעל המעשה, כמעט ולא ניתן היה להאמין בו…
"לפני כמה שנים חיפשתי דירה באזור פרדס כץ, והנה הציעו לי דירה מסויימת במחיר מוזל מאד, שהגיע לכ-480 אלף שקלים, בעוד שהמחיר בתקופה ההיא הגיע לכדי 600 אלף. בצעתי את העסקה, ולאחר זמן קצר התברר לי שהפילו אותי בפח, והסיבה למחיר הכל-כך נמוך היתה נעוצה בעבריין שהתגורר בקומה התחתונה, שחילל שבת בפרהסיה, ובליל שבת הפעיל מוזיקה בקול רם (ובנוסף לכך היו לו 5 יחידות דיור שהשכיר באותו בנין), מה שהפריע כמובן לכל הדיירים האחרים.
"לאחר כמה שנות-סבל בדירה, החלטתי למכור אותה. המחיר בשוק הגיע באותם ימים לכדי מיליון ₪, אבל כיון שידעתי את הפגם של הדירה, הוזלתי אף אני את המחיר, אבל החלטתי שלא לרדת בשום אופן מעבר ל-880 אלף.
"יום אחד הגיע קונה, ואמר שהוא מוכן לרכוש את הדירה ב-850 אלף. כיון שראיתי כך, החלטתי לגשת למרן הגר"ח קנייבסקי, לשאול בעצתו ולקבל את ברכתו. הגר"ח שמע את כל הפרטים ואמר לי: 'תמתין עד שהעבריין יעזוב את הבנין' – – –
"למותר לציין שעל-אתר ירדתי מענין המכירה העכשווית, והמתנתי לבאות. והנה", מספר הרב דווידוב, "זמן קצר לאחר מכן, פגעה משאית בעמוד חשמל ברחוב בו התגוררתי, וגרמה לקצר כללי באזור. הקצר פגע גם במצלמות שהציב העבריין סביב הדירה שלו, ואם לא די בכך, הרי שבאחד הלילות הבאים פרצו גנבים לדירתו (שאולי הבחינו בקצר, וידעו שלא תהיה אפשרות לחשוף את זהותם) וגנבו לו סכום עתק של כמה מיליוני שקלים.
"בגין זה נכנס העבריין למרה-שחורה, והחליט למכור את הדירה. זמן קצר לאחר מכן הגיע אליי מתווך והודיע שקבלן מעוניין להרוס את כל הבניין, ולהקים במקומו בית בן 7 קומות, כמקובל במחוזותינו. ולא רק זאת, אלא שהקבלן מוכן לתת לי לא רק דירה בנין זה (שגם בכך היה רווח עצום, כיון שבמקרה זה הייתי מקבל דירה חדשה לגמרי), אלא הביע נכונות לתת דירה חדשה בעיר עצמה.
"וכך עברתי לדירה חדשה באחד מרחובותיה של בני ברק, שערכה הכספי עולה פי כמה וכמה על כל מה שהשקעתי בדרה ההיא בפרדס כץ.
"והכל בזכות הציות לגדולי הדור".
(מתוך 'קול ברמה' גליון חודש ניסן תשפא, בעריכת הרב משה מיכאל צורן)