בואו נראה את קדושתו של העם היהודי, ועד כמה פיעמה בכל לב יהודי התשוקה לקדש את שמו יתברך. הגיעו הדברים לידי כך שגם בשעותיהם האחרונות פעלו בניו של א-ל חי למימוש המטרה הזו.
בשו"ת 'ממעמקים' של הרב אפרים אושרי (חלק ב', סימן ד') כתוב: 'מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה על חללי בת עמי, שנהרגו נטבחו ונשרפו על קידוש שמו הגדול על ידי הרשעים הגרמנים ימ"ש.
'בזכרי את "היום השחור" – כפי שיהודי גיטו קובנה כינו את היום המר והנמהר, יום א' לחודש מרחשון תש"ב – נפשי עלי תתמוגג ולבי נמס בקרבי, על הֶרֶג אנשים נשים וטף, זקנים עם נערים, יונקים ועוללי טיפוחים בזרועות אמהות רחמניות, כולם נספו בידי האויב אשר לא ידע רַחֵם, הָרַג ולא חמל, ורווה דם נקיים טהורים וקדושים'.
ביום ההוא פורסם צו על ידי הנאצים הארורים שעל כל יושבי הגיטו, ללא שום יוצא מהכלל, להתיצב ב"מגרש הדמוקרטי" שבתוך הגיטו, ומי שלא ימלא אחרי ההוראות ויישאר בביתו, אחת דתו להמית.
גם מלאכי-מרום נבהלו-נחפזו
אין לשער ואין לתאר את גודל הפחד והבהלה שאחזו את יהודי הגיטו. כולם ידעו שביום זה יוכרע גורלם לשבט או לחסד, וכל אחד מהם יעבור תחת שבט הביקורת של מטה-החובלים והזעם של הרוצחים, שיחרצו את משפטו לחיים או למוות.
ואכן, בתי הגיטו התרוקנו מיושביהם. הורים הובילו את ילדיהם הקטנים, ובנים תמכו וסעדו את אבותיהם הזקנים שהלכו על משענתם, חולים ותשושי-כח נישאו על ידי בני משפחתם, כולם הלכו הלוך-ילך-ובכה למגרש הזוועות.
קולות הבכיה והתאניה נשמעו מכל עבר, ממשיך התיאור בשו"ת הנ"ל; תַּנוֹת לא אוּכַל את קולות השבר היגון והאנחה שנשמעו מכל צד, לא ידענו מה יהיה בסופנו, אבל אחת ידענו: נגזרנו ואבדנו.
היום ההוא התאפיין בסופה ובסערה חורפית, הגשם והשלג נתכו מן השמים. יושבי מרום בשמי ערבות, מלאכי מעלה, משרתי א-ל עליון, גם הם כביכול נבהלו-נחפזו, וזה אל זה שואלים, איה א-ל א-לים; אנה, שוכן מעולים, רחם על שארית צאן מרעיתך המובל לטבח, כצאן טבחה.
וככה התאספו במגרש כל יושבי הגיטו, שמספרם הגיעו לכשלושים אלף איש, שהמתינו להופעתו של המרצח הגרמני הידוע לשמצה בשם רוקא, שתִּפְקֵד כסלקטור מטעם הגסטפו, ובידו ניתן הגורל של כל יהודי, כחומר ביד היוצר, ברצותו מחיה וברצותו ממותת.
ואז, במעמד זה, ניגש אליי (אל הרב אפרים אשרי) ר' אליהו הי"ד, אחד הפליטים שנמלטו מהעיר וורשה והגיעו לליטא, בחפשוֹ מפלט לנפשו, אבל נפל מן הפח אל הפחת, בראותו שגם לליטא הגיעה ידם הטמאה של הנאצים.
לא יזכו יותר לראות את אור-החיים
ר' אליהו, שהיטיב להכיר את דרכם של הרשעים הללו, ידע שאֵלוּ הן השעות האחרונות של חלק גדול מהניצבים על המגרש הזה, שלא יזכו יותר לראות את אור החיים עלי-אדמות, כי למועד הזה מחר יוּצְאוּ להורג.
הוא התקרב אליי ושאל מה הנוסח המדויק של הברכה שצריך לברך לפני שמוסרים את הנפש על קידוש השם. אהה, ראה ה' והביטה איזה בנים יש לך כאן בעולם הזה. על מה הם חושבים בשעותיהם האחרונות – – –
שאלתו של ר' אליהו היתה, האם הנוסח הוא 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קדוש השם', או 'אקב"ו לקדש את השם'? השואל הוסיף וציין שהשאלה מוסבת גם כלפיו, והוא בעצמו מעונין לדעת איך לברך, אם ח"ו יגיע לידי כך; ומלבד זאת, הוא רוצה לקיים מצוה נוספת, אולי האחרונה בימי חייו, והיא, לעבור בין הפקודים-למוות, וללמדם כדת מה לעשות אם תגיע שעתם האחרונה, ולזַכותם שיברכו את הברכה כדין.
שינן את נוסח הברכה
והנה, בספר 'יוסף אומץ' (אות תפ"ג) מובא נוסח הברכה של מקדשי השם, וציטט את נוסח הווידוי של 'מורנו הרב מק"ק פרנקפורט שקידש את השם, והוא: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לאהוב שם הנכבד והנורא, ההיה וההוה והעתיד להיות, בכל לבבנו ובכל נפשנו, ולקדש שמו ברבים, ברוך אתה ה' מקדש שמך ברבים. ואחר-כך יאמר שמע ישראל, וימסור צווארו על קדושת שמו'.
ובשער האותיות של השל"ה (סוף אות א') כתב שיש לברך בנוסח זה: "ברוך אתה ד' אקב"ו לקדש שמו ברבים", כדין הרבה מצוות עשה שמברכין על קיומן. ועיין שם, שכתב גם כן הטעם למה מברכין "לקדש" ואין מברכין "על קידוש".
הרב אשרי כותב בשו"ת 'ממעמקים' ש'הוריתי לו שלפי דעתי יש לברך כפי הנוסח של השל"ה, והיינו: ברוך ה' אמ"ה אקב"ו לקדש שמו ברבים, וכך בדעתי לברך'.
והקדוש ההוא, ר' אליהו הי"ד, שנה ושינן את נוסח הברכה, ולימד אותו גם ליהודים אחרים, כדי שתהא הברכה משוננת ומחודדת בפיהם, ויֵדעו איך לברך לכשתגיע שעתם ח"ו למות מות קדושים.
'ואחרי איזה זמן, כותב הרב אשרי ב'ממעמקים', בא אלי שוב הקדוש הנ"ל וסיפר לי שגם הגאון רבי אלחנן ווסרמן לימד את בנו רבי נפתלי, שגם הוא היה שם, את נוסח הברכה כהשל"ה, ואמר לו את זה בשם מרן רבנו החפץ חיים זצ"ל.
'ואני גם כן שמעתי מנכדו של החפץ חיים, הגאון רבי יהושע לווינסון, שהיה גם הוא בגיטו, שכך שמע מהחפץ חיים זצ"ל, שיש לברך את הברכה כפי הנוסח של השל"ה'.
והוסיף גיסי מרן הגאון רבי חיים קניבסקי (שליט"א) זצוק"ל לעיין ב'קרבן נתנאל' (פסחים, פרק א' אות כ') שאומר שצריך לברך 'על קידוש ה", ומחלק שם בין מצוה רגעית למצוה מתמשכת.
הנאצים הרי רצחו גם את אלה שיצאו לשמד
והנה, צריך עיון על עצם ברכת קידוש ה' בימי השואה, שהרי הנאצים רצחו כל מי שהוא מזרע היהודים, גם את אלה שיצאו לשמד; ואם כן נמצא, שאותם יהודים לא עמדו לפני האפשרות לכפור בעיקר ולהינצל, ובמקרה זה אין מקום לברכת קידוש ה', כיוון שברכה זו נתקנה רק אם נותנים ליהודי את האפשרות הנ"ל, ואז אם פושט צווארו לטבח הוא מקיים 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', ומברך!
אמנם, יש מקום לומר שיש לברך על עצם היותנו יהודים, וכשהנאצים הורגים את בניו של השי"ת רק בגלל שהם יהודים, על זה עצמו אולי ראוי לברך. אולם אין לנו מקור על כך.
(מתוך הספר 'לקיים' בעירכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)