סיפר הרב צוריאל קריספל הי"ו: כמה חודשים אחר פטירת הרבנית ע"ה, כשהגיע חג הפורים, ראיתי שמרן עדיין בעצב וחשבתי איך ניתן לשמח אותו.
דרכו של מרן בפורים היתה, שהוא ישב ולמד כל הלילה, בבוקר אחרי התפילה שתה מעט יין והלך לישון כמה שעות, לקיים 'עד דלא ידע', ואחרי שנגמר הרעש בבית של משלוחי המנות וכו', היה מתעורר וחוזר ללמוד.
היה לי חבר שהיו לו כל מיני בעלי חיים. לקחתי ממנו קוף, הלבשתי אותו בחולצה וכובע מצחייה ונכנסתי למרן. אמרתי לו: הרב, תברך אותו…
מרן היה עם העיניים בתוך הספר, בלי להסתכל, שאל אותי איך קוראים לו. אמרתי לו: קוראים לו צ'יקו…
מרן בא להתחיל לברך, אבל הרגיש שמשהו מוזר. הוא הרים את העיניים מהספר, ואז שחררתי את הקוף והוא החל לדלג בחדר, ומרן פרץ בצחוק…
אחר כך כשכבר יצאתי מהבית, מרן התקשר ואמר: "צוריאל, תודה ששימחת אותי, אבל שכחתי לברך עליו 'משנה הבריות'"… (יביע אומר).
ריקודים של מחיית עמלק
סיפר הגרי"ש אונגר גאב"ד חוג חת"ס זצ"ל ('רשומים בשמך' עמ' נז):
"הגה"צ רבי שמעון ישראל פאזען זצ"ל, אב"ד שאפראן, היה נוהג להתאכסן רבות בבית אבי זצ"ל. שנה אחת היה ביום הפורים בביתנו. כשהתאספו שם אנשי הקהילה כולה עם אורחים רבים, והיו ששים ושמחים, היה הרב משאפראן יושב בחצר, והוגה בתורת ה'.
"אח"כ כשהסבו הכל לסעודה, נכנס הרב משאפראן אל החדר, לקח כוסות גדולות מלאות יין, שתה אותן ורשם על הריצפה שמות של רשעים צוררים כמו 'עמלק' ועוד, והחל מפזז ומכרכר בכל כוחו, ותוך כדי היה מוחק את שמות הרשעים, כך היה רוקד במשך שעה ארוכה, עד שצנח ארצה מעייפות, שנגרמה ע"י היין והריקודים הרבים.
"והיה זה פלא עצום, שאחר שינה מועטת ניעור משנתו, והתיישב ללמוד כדרכו כאילו לא היה דבר, עד שהאיר המזרח ועלה השחר". (מתוך מאמרו של הרה"ג רבי שמואל צבי גנץ שליט"א)
ה'פורים שפיל' שהרג את סטאלין
אמרו בשם מרן הסבא קדישא, הצדיק הנודע רבי מרדכי מנדבורנה זיע"א שאמר, שבהצגת פורים רואה הוא מה שיתרחש כל השנה הבעל"ט.
בשנים קדמוניות היה נערך 'פורים שפיל' ע"י תלמידיו של כ"ק מרן בעל ה'דבר חיים' מנדבורנה זיע"א. מספר אחד מזקני החסידים של מרן זי"ע (הובא בס' כתר מלוכה):
"רבינו ה'דבר חיים' זיע"א היה לעיתים מבקש לפני ימי הפורים, שה'שפיל' אשר יציגו בפורים יהיה בענייני השעה. בשנת תשי"ג, החלה להשתולל ברחבי ברית המועצות אחת העלילות הנוראות שידע העם היהודי בדורנו, פרשיה שכונתה 'משפט הרופאים'.
"היו אלו ימי מתח לעם היהודי כולו. הימים ימי שלטונו של העריץ הרשע סטאלין שר"י. התקשורת הסובייטית יצאה בהודעה מסעירה, על חשיפתו של קשר שנקשר על ידי חבורת רופאים, הנמנים ברובם על ארגון יהודי בינלאומי, שביקשו לשים קץ לחייהם של קציני צבא רבים ובכירים, וכבר הצליחו לחסל שניים מהם.
"רבים מהנמנים על ההנהגה הסובייטית ידעו שזו עלילת שווא, עוד אחד מתכסיסי מלחמת החורמה ביהודי רוסיה, אך ההסתה ברחוב ובכלי התקשורת הלכה וגברה מיום ליום. ההמונים כבר המתינו בקוצר רוח ליום שבו יתקיים משפט הראווה ברופאים היהודים, שללא ספק יורשעו לבסוף, ואז למעשה, תחל ההתנכלות האמיתית ביהודים.
"פחד ורעדה אחזו בכל יהודי רוסיה שגרו כאן בארה"ק, ובאו בבקשה לרבינו ה'דבר חיים' זיע"א שיפעל לטובה, כי אחיהם וקרוביהם עדיין נמצאים שם, ומי יודע מה יהא עליהם.
"באותם ימים קרא רבינו לעוסקים על המלאכה בהכנת 'שפיל' לפורים, וביקש שיערכו אותו על סטאלין שר"י, ועל סילוקו מתפקידו.
"ה'פורים שפיל' נערך בשולחן הטהור בבית מדרשו של כ"ק ה'דבר חיים', כשרבינו אחוז כולו שרעפים. רק כעבור כמה ימים, ביום י"ז אדר תשי"ג, הודיעו בכלי התקשורת הממלכתיים ברוסיה, כי יומיים קודם לכן, בשעת לילה, חלה סטאלין שר"י באורח חמור ואיבד את הכרתו, ורק למחרת בבוקר נמסרה ההודעה האמיתית כי סטאלין מת, ובאבוד רשעים רינה.
"מותו הפתאומי הביא, כמובן, לשחרורם של כל הרופאים היהודים שנעצרו, המשפט בוטל, רווח והצלה יעמוד ליהודים, ואכן החלה תקופה שבה שוחררו אסירים יהודים מכלאם, רבים מהם היו מבין אלו שנאסרו על קיום תורה ומצוות ושמירה על גחלת היהדות ברוסיה, וההתנכלויות ליהודים הן מצד השלטונות והן מצד המוני העם, פחתו במידה ניכרת.
"כדבר הזה היה גם בזמן ששררה אימת גזירת גיוס בנות, והמאבק אשר ניהל הציבור הירא לדבר ה', בראשית גדולי הדור לביטול הגזרה. רבינו ביקש שה'שפיל' בפורים יעסוק בנושא זה, שיש גזירה כעין זו וכיצד היא מתבטלת. ואכן זמן מה לאחר מכן, אכן התבטלה הגזירה, בחסדי מלך משען ומבטח לצדיקים". (מתוך מאמרו של הרה"ג רבי שמואל צבי גנץ שליט"א)