מזל טוב! השידוך בוטל…
סיפר לי יהודי, שבהיותו בחור היה 'הויז בחור' (מעין משב"ק) אצל אחד האדמו"רים, בלילות היה ישן בחדר צמוד לחדר האדמו"ר, ובאם היה האדמו"ר זקוק לדבר מה, היה מנענע בפעמון שהיה סמוך למיטתו, ואז היה קם וניגש לרבי לשאול את רצונו.
ערב אחד הגיע הבחור כהרגלו לבית הרבי, ותיכף כשאמר לרבי "ערב טוב" להודיע על בואו, הביט עליו הרבי, קרא לו ושאל: "למה נפלו פניך?"… השיב הבחור, שהיה אז מבוגר יחסית (כבן 25) כי היתה הצעת שידוך מיוחדת עם יחוס, כסף וכבוד, ועכשיו לפני זמן קצר הודיע לו השדכן שההצעה נפלה, ולכן פניו נפולות.
הביט בו הרבי עמוק לתוך עיניו, ושאל אותו: "מנין לך שזה לא לטובתך?"… סתם ולא פירש.
חלפו כארבעים שנה, הבחור התחתן, האדמו"ר נפטר ובנו מילא את מקומו. יום אחד הוא נקרא בבהילות אל הקודש פנימה. כאדם שעוסק בהשכנת שלום בית שנים רבות עם הצלחות גדולות, ביקשו האדמו"ר לנסות לטפל בזוג עם עשרה ילדים, שהבית ממש קורס ממריבות פנימיות.
למעלה משלוש שעות ישב ודיבר עם בני הזוג. בזמן מסוים ביקש לעשות הפסקה קצרה. ואז, כשהאשה יצאה לכמה רגעים, שאל את הבעל לשמה של האשה מלפני הנישואין. להפתעתו העצומה גילה שזו היתה המשודכת שהוצעה לו לפני שנים רבות, והצעה זו נפלה. הוא הוסיף, שמזה עשרות בשנים שהוא טיפל במאות זוגות, ולא זכור לו שפגש פעם באשה כה רעה…
(גיליון 'כולנו יודעי שמך' הרב יצחק ברבר שליט"א)
מדוע התקלקל הצופר?
מספר בעל המעשה: נסעתי לאמריקה כדי להתרים נדיבים. לקחתי לי דרייוור (נהג) למשך היום כולו. הוא לקח אותי במכוניתו מהשעה תשע בבוקר ועד השעה עשר בלילה וליווה אותי בנאמנות.
הנהג היה בחור מבוגר. כעבור כמה ימים פגשתי חבר שיש לו בת מבוגרת בשידוכים. הציעו לו את הבחור הזה, והוא התעניין אצלי. "שמעתי שהוא היה הנהג שלך במשך יום שלם. הציעו אותו לבת שלי, ואני רוצה לשאול אותך אם הוא טיפוס רגוע. את הבת שלי אני מכיר. יש לה פתיל קצר והיא ממהרת לרגוז. אני מחפש מישהו רגוע בשבילה. אז מה אתה אומר?"
אני אומר שנסעתי עם הבחור במשך למעלה משתים עשרה שעות, והיה ממש נחמד איתו. היו פקקים, דברים מרגיזים בדרך, אבל הבחור לא צפצף אפילו פעם אחת!
חברי התרשם מאוד, ואכן השידוך קם ונהיה.
אחרי האירוסין חברי הודה לי ואמר: "בזכותך נהיה השידוך". החתן ששמע את הדו שיח שאל מדוע בזכותי נהיה השידוך, ואני הזכרתי לו את הנסיעה הרגועה ללא הצפירות שהרשימה אותי במיוחד.
החתן חייך חיוך רחב ואמר: "אה, אתה מדבר על היום הזה שלקחתי אותך? פשוט יום קודם התקלקל לי הצופר, וכבר היה מאוחר מדי באותו יום כדי לתקן אותו. למחרת התחלתי את הנסיעה איתך מוקדם בבוקר, ופשוט לא הספקתי לתקן, וכך נסעתי כל היום בלי אפשרות לצפור. הכל כדי שהשידוך יקום ויהיה"…
(השגחה פרטית)
אבד, אבל לא הלך לאיבוד…
כשהשוויגער שלי מפנקת, זה עד הסוף! היא הכינה לנו, כלומר לחתנים ולכלות, ארוחת צהריים משובחת ומפנקת, אני אספתי את הארוחות הארוזות ולקחתי אותן איתי לצורך פיזור בין החתנים והכלות.
את אחת מהארוחות שלחתי עם גיסי להעביר לגיס אחר, הוא תפס טרמפ עד ליעד ואת הארוחה השאיר ברכב של נותן הטרמפ. הוא התקשר אלי בחוסר נעימות וסיפר לי את התקלה שאירעה בהשאירו את הארוחה ברכב. את הנהג הוא לא מכיר כך שאין לו מושג כיצד לאתרו…
גיסי הציע שאת הארוחה שהוא קיבל, הוא ישלח לגיס שלא קיבל. הרגעתי אותו ואמרתי לו שאני שולח להם מארז ארוחה נוסף, וסיפרתי לו את ההשגחה העליונה, שבדיוק קבלתי טלפון מהשוויגער שגיס אחר לא יהיה בבית מכיוון שנסעו לרגל שמחה, כך שיש לי ארוחה משפחתית מיותרת, ושמחנו כולנו על ההשגחה המופלאה.
כעבור שבוע ראיתי במקומון-פרסום שמבקש ממי ששכח שקית עם ארוחה בטרמפ שיצור קשר. התקשרתי והתברר שמדובר באותה ארוחה, ביקשתי שיזרקו את הכל לפח שהרי הכל כבר מקולקל…
כעבור דקה מתקשר אלי שוב נותן הטרמפ וביקש לשתף אותי בסיפור השגחה, וכך סיפר: "חבר שיושב בבידוד התקשר אלי ואמר שהוא מורעב ואין לו מה לאכול, כיוון שבאותו יום לא דאגו להם לשום ארוחה… עשיתי חשבון שהאוכל שייך לאדם חרדי ונראה ירא שמים, ואין לי כל דרך לאתר את אותו יהודי, כך שהאוכל ייזרק לאשפה, אז שלחתי לו את כל הארוחה הדשנה. הוא כל כך שמח עם הארוחה הוא ובני ביתו. עד כדי כך היה להם טעים, שהם ביקשו לדעת איך משיגים כזה אוכל משובח!!!"
שמחתי מאוד לשמוע ולראות שמשמים דאגו לאוכל של חמותי, שהיא אשה צדקנית, שלא ילך לאיבוד ויהודים אחרים יהנו מטוב ליבה.
(טיב הקהילה)