מה היא תענית שבאה מכח מנהג? │ האם צריך קבלת תענית בתענית בה"ב? │ איזה תענית אפשר לשבור לאחר מנחה גדולה? │ ומה החילוק בין תענית על החורבן לבין תענית בעשרת ימי תשובה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תענית במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקס"ב סעיף ב']
תענית שלא הושלמה
בסעיף א' מבואר, שכל תענית של שקעה עליו חמה, דהיינו, שלא השלים את התענית עד צאת הכוכבים, אינה תענית, ויש בזה נפק"מ לשני דברים: א. זה לא נחשב תענית, וצריך להתענות שוב. ב. לעניין אמירת 'עננו', שאם דעתו לאכול לפני סיום התענית שקיבל על עצמו, אינו אומר 'עננו'. וזו שיטת השולחן ערוך, אבל הרמ"א מביא, שדעת חלק מהגדולים, שאף על פי שלא משלים את התענית, והרי כל תענית שלא שקעה עליו חמה, דהיינו, שלא השלים אותה עד צאת הכוכבים, אינה תענית, ועוד, איך מותר לאכול לפני שהתענית נגמרת, לכן מבאר המשנה ברורה, שמהתחלה כבר הוא לא קיבל על עצמו לצום את כל הצום בשלימות, אלא רק חלק מהיום, עד תפילת מנחה וכדומה, ותענית זו היא רק לצער בעלמא, ולכן, לאחר תפילת מנחה מותר לו לאכול, ובתפילת מנחה יכול לומר 'עננו', ומביא המשנה ברורה, שרוב הפוסקים חולקים על זה וסוברים, שגם באופן שקיבל על עצמו להתענות רק בחלק מהיום, לא יאמר 'עננו', ולכן מכריע הרמ"א, שבאופן כזה, יחיד יאמר 'עננו' בשומע תפילה, משום שיחיד יכול להוסיף הוספות, אבל שליח ציבור לא יאמר 'עננו' בחזרת הש"ץ, ומביא הביאור הלכה מהפרי מגדים, שגם בשומע תפילה לא יאמר הש"ץ 'עננו'.
תענית שבאה מכח מנהג
על דרך זה מבאר המשנה ברורה וכן הביאור הלכה, שזו גם כוונת השולחן ערוך בסעיף שלנו סעיף ב' בדברי השולחן ערוך, שמי שרגיל להתענות בעשרת ימי תשובה, כיוון שהוא לא קיבל את התענית התפילה, אלא זו תענית שמקובלת מכח המנהג, נמצא שהוא לא קיבל על עצמו תענית גמורה, אלא רק תענית לצער בעלמא לכפר על עוונותיו בעשרת ימי תשובה, לכן, אין צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אלא אפילו אם הוא מתפלל מעריב מבעוד יום, יכול לאכול, ולפי דעה זו יכול לומר גם 'עננו', אבל, מבואר בביאור הלכה, שלא פוסקים כדעה זו, אלא כסתימת השולחן ערוך בסעיף י"א, שבאופן כזה לא אומר 'עננו', וכך לפי הרמ"א, שהרי הסיק הרמ"א בסעיף א', שרק יחיד אומר 'עננו' ולא שליח ציבור.
ביאור דברי השולחן ערוך 'מי שרגיל'
הביאור הלכה נוגע בנקודה נוספת, השולחן ערוך אומר, מי שרגיל להתענות בעשרת ימי תשובה, כיוון שאין רגילות לקבלם בתפילה, אין צריך להתענות עד צאת הכוכבים, ומבאר הביאור הלכה, שכוונת השולחן ערוך במה שאמר 'מי שרגיל' היא, שאפילו אם הוא עצמו לא רגיל בכך, אלא זו הפעם הראשונה אצלו שהוא מתכונן להתענות בעשרת ימי תשובה, בכל זאת, כיוון שבאותה העיר נוהגים הרבה להתענות, מסתמא כוונתו גם כן כמו אנשי העיר, ולכן זה לא נחשב כתענית גמורה, ויכול לאכול אחרי שיצא מבית הכנסת מתפילת מעריב אם הוא התפלל אותה מבעוד יום.
קבלת תענית בה"ב
עוד דן הביאור הלכה לעניין תענית בה"ב (שני חמישי ושני) שלאחר פסח וסוכות, אם רגילים להתענות בהם, יתכן שלא צריך קבלה והשלמה, אבל, יעויין בביאור הלכה, שבזמננו שלא רגילים להתענות בה"ב, ודאי שצריך קבלה.
שבירת הצום לאחר מנחה גדולה
עוד דן הביאור הלכה בדברי השולחן ערוך שאמר, 'אין צריך להתענות עד צאת הכוכבים אלא עד שיצא מבית הכנסת', דהיינו, אפילו אם הוא התפלל מעריב מבעוד יום, הוא כבר יכול לאכול, ודן הביאור הלכה, שיתכן שכבר אחרי מנחה גדולה הוא יכול לאכול ולא צריך יותר מזה, כיוון שהתענית היא לצער בעלמא.
תענית חתן ביום חופתו
אומר הרמ"א, היחיד אומר 'עננו' אבל לא השליח ציבור, וכהכרעתו בסוף סעיף א', וכן חתן שמתענה כדי לצער את עצמו משום תשובה לכפר על עוונותיו, ואין רגילות לקבל את הצום במנחה שלפניו, לכן, יתפלל 'עננו' לפני החופה, ואז יוכל לשתות מכוס של ברכה, ואף על פי שהוא לא התנה בהתחלה שלא להשלים את התענית, בכל זאת, כיוון שזו תענית לצער את עצמו, אינו חייב להשלים את התענית, ויאמר 'עננו' במנחה וכנ"ל.
החילוק בין תענית על החורבן לבין תענית בעשרת ימי תשובה
מי שמתענה מי"ז בתמוז עד תשעה באב, צריך להשלים את הצום, והטעם, משום שמתענים על העבר, על החורבן, ואנו לא אומרים שמתענה לצער את עצמו, אבל בעשרת ימי תשובה שמתענים על העתיד, שיקרע גזר דינם, בזה אנו אומרים שזה משום צער, ולא צריך להשלים, וכן מי שלא נוהג להתענות כל שנה בעשרת ימי תשובה, צריך לקבל את התענית ולכן צריך להשלים, אבל מי שמתענה כל שנה באופן קבוע, אפילו שזה רק יום או יומיים, לא צריך קבלה והשלמה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א