"בזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים" (סוטה י"א ב')
שאלו את רבינו במה זכתה הסבתא, אמו של החזון איש, לבנים וחתנים כאלו? ואמר: "מה השאלה, היא הרי הייתה צדקנית!"
והוסיף: "בדרך כלל היא התאכסנה אצל בתה הרבנית צביה גריינמן ע"ה. אבל בימים נוראים הייתה אצלנו, כי היה מנין אצל החזון איש והתפללה עמנו. סבתא נתנה לי מתנה לבר מצוה חומש קטן. החזון איש היה מדבר עמה כל יום חצי שעה מילי דעלמא, סיפורים על קוסובה"…
אמרתי: נראה לי כי כאשר החזו"א דיבר איתה חצי שעה, לא היה בכך הפסד עוד כמה סעיפים בחזו"א, אלא אדרבה זה יצר את החזו"א, כי כידוע שהחזון איש השיב פעם לילד ואמר לו, כי זכה לצמוח לטובה מחמת מצוות כיבוד אב ואם. נהנה רבינו ואמר: "זה ירושלמי בסוף פרק קמא דקידושין ה"ט, שעל ידי שמייחד לו מצוות כבוד אב ואם זוכה: 'כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ… אמר רבי יוסי בי רבי בון, מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו מה אית לך אמר רבי מר עוקבן – כגון כיבוד אב ואם'".
ועוד על נשים צדקניות ששמענו מרבינו בחדא זימנא: כאשר סיפר לנכד על הסבתא שלו – אישה צדקנית, הרבנית שניידמן, וכה אמר: "הייתי בחתונתו של הגר"י שניידמן זצ"ל, ראש ישיבת 'תפארת ציון', שמענו ממנו שיעורים בביתו, ועזרנו לו לנענע את העריסה של בנותיו, והרבנית שלו היא מפינסק. ובילדותי, כאשר נסענו מפינסק לארץ ישראל, היא מיהרה אחר העגלה ללוות אותנו, ואבא בירכה שתזכה גם היא לעלות לארץ ישראל, וזכתה".
והמשיך: "אישה אחת הגיעה להגר"ח מוואלז'ין ואמרה לו כי ה'שאגת אריה' הבטיח לה שתבנה שני בתי כנסיות, אחד כאן ואחד בארץ ישראל, היא כבר בנתה כאן ומעוניינת לעלות לארץ ישראל כי היא כבר לא צעירה. אמר לה הגר"ח: 'למה תמהרי? אדרבא, הרי כל עוד שלא תבני שם בא"י – תאריכי ימים, לכן המתיני עוד קצת!'. ומהיכן זכתה לברכה זו? היה זה כאשר גרשו את ה'שאגת אריה' מהעיר, כיון שחלק שם על הרב, ובערב שבת נסע עם בני ביתו ולא ידע לאן יצא לפני שבת. אישה זו שהתגוררה בפאתי העיר בקשה שיבואו אל ביתה לשבת קודש. ואחרי השבת הוא בירכה בברכה זו הנ"ל".
ועוד על אשה צדקנית – חד בדרא – אשת רבינו שיבלחט"א
לאחר התפילה בש"ק בבוקר, רבינו ישב ליד השולחן לפני קידוש, שאלתי: אני אהיה בחו"ל השבוע, ואנשים ישאלוני האם הרב אמר, ומה הרב אמר על הרבנית, מה אומר אליהם?
"ניטא וואס צו זאגען". שתק כמה שנית אך המשיך: "מען דארף ניט זאגען" (– 'אין מה לומר', ושתק כמה שניות המשיך וביאר: 'לא צריך לומר כלום').
בהיותי עם רבינו לבדו אמרתי: שהרב יגיד משהו על הרבנית. חשב ואמר: "זי האט גימיינט לשם שמים" (- כיוונה במעשיה לשם שמים. אלו היו מחשבותיה – לשם שמים). בהזדמנות אחרת דיבר עוד בהערכה על מידת הסבלנות שהייתה לה.
בירושלים ייערך כנס ענק של כל בנות הסמינר לע"נ הרבנית. על מה לחזק? צניעות, חסד ומידות, אהבת תורה, יר"ש ושבת?
"אולי כדאי לחזק בעניין צניעות".
ידוע עד כמה שהרבנית ע"ה נשאה את משא הציבור, ואמרה פעם אחת לבני הבית שקבלה 200 נשים ביום, אבל מעולם זה לא היה כחוט השערה על חשבון הבעל או הילדים. בצעירותה לא הלכה לבית הכנסת וכו', כדי שבעלה לא יופרע או שילד לא יופרע. כיום, יש ארגונים רבים של חסד ליולדות ולבתיהם של חולים וכו', האם מותר שאשה תתמסר לזה, גם על חשבון הבית, ועל ידי זכות החסד זה לא יזיק?
"לא על חשבון הבית כחוט השערה! כי לביתה היא מחויבת, ולסייע לאחרים – הדבר לא מוטל עליה".
אמרתי: דרגותיה של הרבנית נראות שלא מעלמא הדין, ובוודאי שיהיו כאלו שתהיה להם הרגשה – מה המעלות הללו שייכות אלי? מה שהיה זו יצירה מיוחדת ולא שייכת אלי, ואולי טעות גמורה בידם, כי בלא 'עבודה' אין כלום – "לא יגעת ומצאת אל תאמין". תלמיד חכם שאל את מרן הרב שך זצ"ל: הרי מידותיו הנאצלות של רבי חיים עוזר זצ"ל היו נוראות – האם נולד כך או שעבד על זה? וענהו: "הוא נולד כך, אבל אם לא היה עובד על עצמו, היה נשאר ריק מהן". ורבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל אמר על רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל: "אמרת שלא תקבל שכר על מידותיך כי כך נולדת, אך אין הדבר כן, כי אני מכיר אנשים רבים שנולדו במידות טובות, ומתו פראי אדם".
"אכן, נכון הדבר כפי שאמרת, ורק על ידי עבודה [זוכים]".
ובכל זאת איך הגיעה לזה? -"על ידי חינוך".
ואם מבקשים שילמדו ממנה, איך אפשר לבקש כאשר אין לאחד חינוך כמו שהיא קיבלה. היתה לה אמא כזאת, וב"ה יש לה אבא כזה. "כל אחד לפי מה שהוא, לפי כוחותינו, נחנך את יוצאי חלצינו". הוסיף רבינו: "והעצה העיקרית היא תפילה".
ידוע לנו כמה תפילות רבות שפכה הרבנית ע"ה על יוצאי חלציה, ולכן זכתה הרבה, מה תעשה אמא בזמנינו שכל כך צריך רחמים – על היוצ"ח, ובדרך כלל הרי כולן כבר מתפללות, האם יש עצות נוספות?
אמר רבינו שוב: "העצה היא – תפילה של האמא!". וכוח התפילה רב – לזכות על ידי כך לסייעתא דשמייא.
סיפור נורא. הקב"ה מדקדק עם הרבנית כחוט השערה
ערב שביעי של פסח תש"ע. הרבנית סיפרה אתמול: "אחרי סעודת שחרית בשבת בער"פ, קיבלה כאבים עזים בצוואר ובגב. היא עברה בחיים כמה סוגי כאבים, גם התקפת אבנים בכליות, אבל כאלו כאבים עזים לא היו לה, וערכה 'חשבון הנפש' על מה זה, ואמרה: הנה כל צרכי הפסח אני עושה לבד, חוץ מחרוסת ששולחת לי הרבנית ברזם, והעיקר בתי ר.צ., ועשרות שנים אני שולחת חרוסת לגב' פלונית השבורה, שאינה יכולה ללכת ואפופה צרות. השנה בתי שכחה לשלוח והיה לי מעט מאד חרוסת בקושי לעצמי, ולא שלחתי לה, ובנוהג שבעולם אשה כזו מיד אומרת – 'שוכחים אותי כי אני לא שווה כלום', וממילא היא שבורה מאד מזה, ביום ו' שלחתי את גב' מ. כהן תחי' עם בקבוק יין מהסיום, שתסביר לה שלא יהיה גם לי ולכן אני לא שולחת לה וכו', ומיד שחזרה הוטב לי הרבה, ועתה אני מרגישה הרבה יותר טוב".
שאלתי את רבינו: הרי הרבנית הייתה אנוסה ומה מגיע לה עונש? "היה עליה להודיע לה שאין לה".
מדוע רבינו העיר את הרבנית ע"ה משינת הלילה?
ספרתי קמיה מה ששמעתי מראש ישיבה, כי פעם אחת הרבנית ע"ה התקשרה אליו כדי שיקבל בחור שלא רצו לקבלו בשום מקום, ולא הסכים ובקשה כמה פעמים בטלפונים, אכן בסוף החליט להיענות לבקשת הרבנית, ובא לרבנו בקבלת קהל ב-11 בלילה, וסיפר לו שהחליט להיענות לבקשת הרבנית. הרב קם מיד והלך לחדר השינה, העיר את הרבנית ובישר לה שהבחור מסודר. ראש הישיבה הנ"ל תמה מה טעם ראה רבינו להעיר אותה, הרי יכול לומר לה מחר עם שחר לפני וותיקין? ורבינו ענה לו: "אדרבא, כמה ימים היא לא ישנה בשביל כך, ועכשיו היא תישן טוב". תגובת רבינו: "אכן כמה פעמים היה כעין זה".
אמרתי: שמעתי כי פלוני בא להרב שך שישתדל למען בחור לחברותא, והרב שך סידר לו, והמשתדל אמר כי כאשר יפגוש אותו יאמר לו שהעניין מסודר, אמר לו הרב שך: "מקובלנו מרא"ז שלשמח יהודי לא מתעכבים רגע אחד, אם כן תלך מיד ותגיד לו". וכן שמעתי שאחר ביקש מרח"א טורצ'ין זצ"ל שידבר עם פלוני, וזו טובה בשבילו, הלך ודיבר ושב עם מונית לומר לו כי דיבר בעניין. שאלו המבקש ממתי אתה נוסע עם מוניות? ענהו רח"א: "ידעתי שתשמח בזה, וכדאי לי לשלם כסף כדי שתשמח 5 דקות קודם". ש: האם דרך זו היא גם על חשבון ביטול תורה?
"למה זה ביטול תורה? שיחשוב בלימוד בדרך, מאי נפק"מ בדרך או בסטנדר, אפשר תמיד ללמוד בכל עת וזמן!"
(מתוך הספר 'כל משאלותיך')
1/166