אמרו קמאי, שעבודת ימי השובבי"ם היא כדוגמת אנשי הצבא היוצאים למלחמה, שראשית דבר ישימו מצור על העיר – למנוע מהם מים ומזון, עד אשר ייאלצו בני העיר להיכנע. כך היא העבודה בימים אלו, למנוע מן היצר 'מים ומזון' עד אשר ייכנע ויתבטל כוחו לגמרי.
אחד מחסידי הרה"ק מקאברין זי"ע התאונן לפניו: רבי, הנני שקוע מאד בחטאיי, וה'בלאטע' (הבוץ) גדול מאד. ענה לו הרה"ק: אף הבוץ הגדול ביותר – אם אין מוסיפין לו מים הרי הוא מתייבש לגמרי. אף אתה, עזוב את דרכיך, וממילא יתייבש כל הבלאטע (הבוץ)…
היה אומר הרה"ק הנתיבות שלום זי"ע בשם אביו הרה"ח ר' משה אברהם ברזובסקי זצ"ל הי"ד, שכל אדם נולד עם 'דבר אחר' בקרבו, והוא גדל עמו כשמספק צרכיו. וזאת היא העבודה, למנוע ממנו מאכל עד שימות…
משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה ידוע ב'עבודת האכילה'… ובכל עת שנזדמן דבר מאכל לידו לא נח ולא שקט ממש 'עודו בכפו יבלענה'… ויהי היום והיסב עם חברו ב'סעודת מצווה', והבחין אותו ידיד כי רעהו אינו אוכל מהמנה הראשונה (פארשפייז) כי אם מקצת שבמקצת. התפלא לעצמו מה אירע לידידי ומדוע שינה ממנהגו לקיים מצות אכילה בהידור רב. תמיהתו גברה שבעתיים בעת שהביאו את הבשר ושוב לא אכל אלא רק 'נגיעה בעלמא', ולבסוף כשהביאו את הלפתן (קומפוט) לא נגע בו במאומה. לא יכול החבר להתאפק וישאלו מה יום מיומיים, האם אינך חש בטוב חלילה?
השיב הלה בקוצר אמרים: "אני בדיאטה". וכבר לא היה צריך להוסיף ביאור… ולזאת נדמים ימי השובבי"ם, שצריך להחליט לעצמו בתקיפות: 'אני בדיאטה', ועי"ז יקנה את הכח לשלוט בעצמו ושוב לא ירוץ אחר כל תאווה.
דבר בעיתו מה טוב, כשכל העולם כולו רועש וגועש סביב ה'חיסונים': כתוב בפרשת ויגש "ולא יכול יוסף להתאפק", ובתרגום: "וְלָא יְכִיל יוסף לְאִתְחַסָנָא". ורמז גדול יש כאן: ה'התאפקות' – היא היא ה'חיסון' הטוב ביותר בגשמיות וברוחניות, וכשם ש'חיסון' אמור למנוע את הבריא מלחלות, כך גם ה'התאפקות' – כל חד וחד בדיליה – מונעת את ה'מחלות' הרוחניות.
ואכן, מי היה ה'מתחסן' הראשון – אשר לית מאן דפליג שממנו יראו וכן יעשו? הלוא הוא מלך מצרים, יוסף הצדיק… וכדכתיב (שם מג לא) "ויתאפק", ותירגם אונקלוס: וְאִתְחַסִין. וכך כתב הרמב"ן (פר' ויגש שם) וז"ל: "אונקלוס תרגם לאתחסנא – להתחזק, וכן 'ואתאפק ואעלה העולה' (שמואל א' י ג יב), וכן כל לשון התאפקות בכל מקום, 'חיזוק'". הא למדת ענין נוסף של 'חיסון', והוא ההתחזקות' (והן הן 'שתי המנות' הנדרשות לחיסון והגנה מושלמת: א. התאפקות. ב. התחזקות).
(באר הפרשה)