את המעשה הבא סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מטשערנאביל שליט"א, ששמע מפי הרב החסיד רבי משולם נתן מרגליות ז"ל איש חיפה בנו של הגה"ח רבי זלמן מרגליות זצ"ל רבה של אניפולי.
בתקופת כהונתו של רבי זלמן כרבה של העיר, נסע אחד מיהודי הסביבה להשתטח על ציונו של הרה"ק רבי יהודה לייב מאניפולי בעל 'אור הגנוז'. על אם הדרך פגש אותו אדם בלתי מוכר ושאל אותו האם פניו מועדות לעבר העיר אניפולי. כשנענה בחיוב, מסר לידיו קוויטל וביקש ממנו להניחו על ציונו של בעל 'אור הגנוז'.
פתח החסיד את הפתקא ומצא בה כתוב בזו הלשון: "כיון שכתבת בספרך פרשת ויחי שבשנת תרס"ו יבוא גואל, ראה נא שלא תכזב בדבריך"…
התחלחל החסיד מתוכן הדברים ולא ידע כיצד לנהוג. מחד, חשש להניח פתקא שכזו על ציונו של הצדיק; מצד שני, הרי ייתכן שכותב הפתקא הוא אדם גדול שאין לסרב לבקשתו.
בבואו לעיר הניח את הפתקא על הסטנדר של רב העיר רבי זלמן מרגליות והמתין לראות מה תהא תגובתו. כשמצא הרב את הפתקה נבהל אף הוא ובירר מי הניחה. בני המקום הצביעו על השליח, שהוכרח לגלות את סיפורה של הפתקא.
כששמע הרב את סיפורו המופלא אמר לו: "שאלה כזו יש לשטוח בפני אחד מצדיקי הדור. סע לרבך ושאל אותו מה לעשות".
נסע השליח אל רבו הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורה זי"ע, שהזדעזע אף הוא למשמע המעשה. הוא הורה לו לקחת עמו מניין יהודים אל הציון, שם יבקשו מחילה מהצדיק ויאמרו בפה מלא כי אינם יודעים מי שלח את הפתקא, אך כיון שייתכן והוא אדם גדול, לכן מוכרחים הם להניחה על הציון. וכך עשו.
(שמעון טיקוצקי, 'המבשר')
נו... ומה המסר??
מה הסיפור מלמדנו….?