מורי ורבי מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל רגיל היה לספר, כי אינו יכול לשכוח את היום הראשון בו הגיע מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל לשמש כר"מ בישיבת פוניבז', בשלהי שנת תשי"ב. הרב שך נכנס לבית המדרש והסתובב בין הלומדים לחפש מי מהם זקוק לעזרתו, למאור פניו, למילתו הטובה.
הוא ניגש לרבי גרשון ושאלו: "צו וועמען קען מען מאכן גוט'ס היינט'?" ["עם מי ניתן להיטיב היום?"]. עד שראה בחור שלא שרוי בשמחה, ומיד נכנס עמו לשיחה בלימוד במשך זמן מרובה על מנת לעודדו.
"נקודה זו אמור כל ראש ישיבה לדעת", תמיד הוסיף רבי גרשון לומר, "כי עיקר תפקידו להיטיב עם התלמידים, לגדלם ולטפחם"
מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל, היה רגיל לומר: "הצינור לקבלת התורה בדורנו, הוא מאותו רב שממנו זוכים לקבל תורה, כי הוא קיבל מרבו והוא מרבו עד קבלת התורה על ידי משה רבינו במעמד הר סיני, וכשאדם חלילה בז לרבו או מזלזל בו, הרי זה כאילו בז ומזלזל במשה רבינו ותורתו".
בספרו 'מערכי לב', מספר הגאון הצדיק רבי משה שוואב זצ"ל, משגיח ישיבת גייטסהד, מה ששמע מרבו הגדול, מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, בעל ה'ברכת שמואל':
כאשר יצא לאור ספר חדש והביאו זאת לפני מרן ה'בית הלוי' מבריסק זצ"ל, ה'בית הלוי' עלעל בו מעט והגיב בקורת רוח: "טוב! טוב!", כמחוה הסכמה על החידושים שנכתבו בו. אך לפתע צדו עיניו כמה תיבות בעמוד השני של הספר, שם נכתב: "ספר זה מוקדש לכבוד הרמב"ם, במלאות כך וכך שנים לפטירתו".
ה'בית הלוי' נרעש: "א חוצפה! א חוצפה! מנין לו עזות פנים כזאת לחשוב כי ביכולתו להעניק כבוד לרמב"ם?! וכי יש לו השגה בכלל מי היה הרמב"ם?!…"
רבי ברוך בער כשסיפר לתלמידיו סיפור זה, הטעים את כוונת ה'בית הלוי', כשהוא מונה את הבדלי הדורות בכבוד מופלא והכנעה:
"מורי ורבי גאון ישראל רבי חיים מבריסק זצ"ל, לא היה הולך ארבע אמות ללא תורה, ואף על פי כן אמר על עצמו כי כלפי אביו הגדול ה'בית הלוי' הוא נחשב כקליפת השום. ה'בית הלוי' אמר על עצמו, כי כלפי אור העולם רבי חיים מוואלז'ין הוא אינו נחשב למאומה. רבי חיים מוולוז'ין העיד נוראות אודות רבו הגאון מוילנא זצ"ל, וכל זה בהבדל תקופה של בת מאה שנים".
"מעתה צאו וחישבו", אמר רבי ברוך בער לתלמידיו, "את ההבדל בין אותה תקופה לתקופת הראשונים; הלוא רבי חיים מוואלז'ין אמר – כי אילו היה הגאון מוילנא חי אלף שנים פעמיים אולי היה כרמב"ן ואולי כהרשב"א!".
"מעתה איך מצא חצוף זה עוז בנפשו להעניק כבוד להרמב"ם?" – הפטיר רבי ברוך בער.
רבי ברוך בער עצמו היה מתייחס בהערכה עצומה לרבותיו, בכבוד ומורא.
מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל, היה רגיל לספר את ששמע מאחד מתלמידי רבי ברוך בער, כי פעם השמיע רבי ברוך בער באוזני תלמיד חכם סברא מחודדת בשם רבי חיים, והוא התווכח עם רבי ברוך בער על הסברא. בתחילה ניסה רבי ברוך בער להסביר לו את נימוקו של רבו שוב ושוב, אך אותו תלמיד חכם המשיך להתווכח.
לפתע הפסיקו רבי ברוך בער ואמר לו בסערה: "דע לך כי הרבי שלי רבי חיים, עמד בהר סיני יותר קרוב ממך… הרבה יותר קרוב ממך להר סיני… לכן תורתו היא תורת אמת!…".
ידוע כי רבי ברוך בער היה מתייגע נוראות להבין את דברי רבו, והתייחס לכל תג ולכל אות בדבריו כמו שלומדים רשב"א וריטב"א… ומכח שהחשיב את מעלת רבו, העמיק בכל מילה שלו, וכך זכה להתגדל בעומק העיון, וברבות הימים להאיר עיני ישראל.
בהערכה כזו לתורה, וכניעה כה מוחלטת לחכמי התורה, זוכים לקנין התורה!
עוד היה רגיל לספר
עוד היה רגיל לספר מורי ורבי מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל, כי לפני שנים רבות, נכנס באחד הימים להיכל ישיבת פוניבז' יהודי מבוגר, שהיה בוגר ישיבת סלוצק, וראה את מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל מוקף בתלמידים בעיצומה של ריתחא דאורייתא. הוא היה נרגש מאוד, ודמעות צפו בעיניו.
הוא סיפר לבחורים בהתפעלות: "חקוק בזכרוני עד היום את לייזר שך בימי צעירותו בקלעצק, כבר אז כולם ידעו כי הוא עתיד לצמוח לשם ולתהילה".
"במה ראו?" – התעניינו התלמידים, ואותו זקן השיב: "הוא היה מבקש עצום! הוא לא הניח לשום סוגיא ולשום פרט שישארו עמומים או חסרי בהירות…"
"איני יכול לשכוח", הוסיף הזקן, "כיצד הוא רדף כל העת אחרי ראש הישיבה רבי איסר זלמן [מלצר], השתדל כל העת להימצא בסביבתו, ולא לפספס אף מילה היוצאת מפיו. כמה שיותר לדבר איתו בלימוד, כמה שיותר לשמשו, וממש לא זזה ידו מתחת ידו".
מעלת השימוש חכמים שהיתה בו – הצמיחה אותו לפסגות!
הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, משגיח ישיבת פוניבז'
פעם בשיחתו סיפר מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זצוק"ל, כי כאשר הגיע המשגיח לשרת בקודש בישיבת פוניבז', הוא התבטא בפניו בחשש:
"אינני יודע מה יהיה עם מידת הביטחון שלי, הלוא כשהייתי בישיבת מיר מחמת הדחקות הגדולה היה מצוי פעמים רבות שלא קיבלתי משכורת בסוף החודש, וגם אם קיבלתי היתה זו משכורת דחוקה שבקושי הספיקה לצרכי משפחתי, ובזמנים הללו הייתי זקוק להתפרנס מאמונה וביטחון.
"אולם עתה שנענתי להזמנתו של הרב מפוניבז' להגיע לשמש בישיבה, ובתמורה הוא הבטיח לי משכורת בעין יפה, אז אמנם ברוך השם יהיה לי יותר קל מבחינה כלכלית, אך מה יהיה עם האמונה והביטחון שלי? הרי אם אתרגל למצב הזה אני עלול להסיח דעת ממידת הביטחון ולזנוח את עבודתי בזה".
ויש הוספה מעניינת לסיפור הזה:
כעבור תקופה ממושכת, כאשר הגיע הגאון הצדיק רבי משה ברנשטיין זצ"ל, לבקר את רבו המשגיח הוא פגש בו כשהוא שרוי בשמחה עצומה.
שאלו רבי משה: "שמחה זו מה היא עושה?"
והמשגיח השיבו: "אומר לך, בשעה שהציע לי הרב מפוניבז' להיות משגיח בישיבה חששתי מה יהיה עם האמונה והבטחון שלי, לתומי חשבתי כי הרב משופע בנכסים ואין אצלו מחסור של כסף, ואם ישלם לי את המשכורת מדי חודש בחודשו, לא אזכה עוד לסמוך ולבטוח בהשם יתברך באותה מידה כפי שהאמנתי ובטחתי בו בהיותי במיר. אך הנה ברוך השם אני נמצא כאן בישיבה כבר שמונה חודשים, ובינתיים כל משכורתי היא מאמונה בלבד… בדיוק כפי שהיה במיר. איך לא אשמח?!…".
(לקט מתוך שיחות שונות מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')