מרדכי (שם בדוי לאדם אמיתי) החליט שהוא לא מחכה שתצא הכרזה על ׳סגר׳. הוא לא שולח את הילדים שלו לבתי הספר כבר מהיום! מה הוא צריך את כל הבלגן הזה, בידוד לא בידוד. חכם עיניו בראשו. עדיף שהילדים ישארו בבית כמה ימים אבל אחר כך יחסוך מעצמו כאב ראש (תרתי משמע).
סך הכל טענה שנשמעת מאוד סבירה והגיונית, אבל הוא לא רוצה להחליט על דעת עצמו, הוא עדיין צעיר ומבין שלפעמים הוא לא יודע ולא רואה את התמונה המלאה. הוא ניגש למורו ורבו (הגאון הרב רפאל כהן שליט"א מצפת – אם זה חשוב), ושאל אותו כדת מה לעשות.
"זו שאלה מאד קשה", אמר הרב, ופתח את חומש שמות 'חזון אליהו' שבהוצאתו, שהיה מונח לפניו. הוא החל לקרוא מתוכו את הפסוק הבא מתוך הפרשה שקראנו אתמול בפרשת שמות: "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלוקים מן העבודה" (שמות ב, כג). התורה מספרת שבשעה שבני ישראל היו משועבדים במצרים, היה שלב שפרעה מלך מצרים מת, וזה גרם שבני ישראל נאנחו מן העבודה.
והשאלה כה מתבקשת – מה הקשר בין תחילת הפסוק לסופו? למה נאנחו בני ישראל? הרי אדרבא, אם פרעה מת, הם צריכים לשמוח כל כך שהוא מת ולא לזעוק ולהיאנח יותר?
רש"י במקום מביא מהמדרש (שמו"ר א, לד), שפרעה לא מת ממש, אלא נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם. אבל עדיין השאלה נשאלת – בסגנון אחר – כי אם אכן כוונת הכתוב שפרעה לא מת אלא רק נצטרע, מדוע מדגיש הפסוק ואומר: "ויאנחו בני ישראל – מן העבודה", היה צריך לומר "ויאנחו בני ישראל משחיטת התינוקות"?
התשובה לכך נעוצה ביסוד גדול מאד, אמר הרב כהן. כל עוד שפרעה בריא ולא שוחט תינוקות, אין ספק שהעבודה בפרך קשה מאד, "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה", אבל עדיין יש להורים כח לסבול, כי כשיש ילדים, יש 'דור המשך', אז מוכנים לסבול בשבילם בשקט את כל הקושי. אבל כשמלך מצרים נצטרע, כשפרעה בא ושוחט שלוש מאות תינוקות בכל יום, וכבר אין ילדים ואין את 'דור ההמשך' – ממילא העבודה נעשתה קשה ומפרכת יותר. כבר אין כח לקום וללכת לעבוד. אין בשביל מי.
וזה שאומר הפסוק "ויאנחו בני ישראל מן העבודה". כי כשפרעה הורג להם את הילדים, אז גם העבודה הקשה שהם די התרגלו אליה וספגו אותה בשקט – הוכבדה ונעשתה קשה הרבה יותר. כי הילדים הם העתיד.
"תחליט מה שאתה רוצה", אמר הרב. "כמובן אי אפשר להשוות בין גלות מצרים הנוראה לקורונה, אבל לעולם-לעולם אסור לשכוח את חשיבותו ונחיצותו של חינוך הילדים בדרך ישראל סבא, שזהו בעצם העתיד של עם ישראל כולו".
*
רבים שואלים מדוע? מה הטעם להתעקש על השארת מערכת החינוך החרדית פתוחה? האם כל-כך קשה להבין שיש פה מגפה? למה לא ממהרים להחליט על סגירה וזהו?
לכאורה שאלה טובה. אבל לאור האמור, נראה שיש פה זווית חדשה שיכולה לתת לנו תשובה טובה לשאלה זו. נכון שיש פה מגפה, אף אחד לא מתכחש לכך. אבל העניין הוא, שהחינוך חשוב לנו כל כך, עד כדי כך שמגפת הקורונה בלי מוסדות חינוך היא פשוט לא אותה מגפה. זו מוטציה אחרת, הרבה יותר קשה ומסוכנת. הקורונה הופכת לקריטית וחמורה פי כמה כשאין אפשרות לשלוח את הילדים לבתי החינוך ולתלמודי התורה – כור ההיתוך של עם ישראל.
