"ושמת את הדברים בפיו" (ד טו)
ה'חזון איש' זצ"ל אמר פעם לאחי רבי טוביה שכטר זצ"ל, שהיה מקורב אליו מאד: "ודאי הנך רוצה שהילדים שלך יהיו יראי שמים. אתן לך עצה לזכות לכך, ספר באזניהם סיפורי צדיקים המעידים על מידותיהם והנהגותיהם הטובות. וכאשר בניך ישמעו את הסיפורים הללו, הם ישאפו להידמות לגדולי ישראל!".
הבה ניקח לדוגמא את הסיפור הידוע על ה'חפץ חיים', שבילדותו ראה את חבריו עושים מעשה קונדס שלא ייעשה. שואב המים הזקן היה נוהג להניח לפנות ערב את הדליים הריקים על יד הנהר, כדי שבשעת בוקר מוקדמת יוכל לבוא אל הנהר ולשאוב בהם מים.
הילדים השובבים היו באים בשעת לילה מאוחרת, וממלאים את הדליים במים, כדי שיקפאו במשך הלילה, ושואב המים האומלל ייאלץ לעמול קשות ולנתץ את הקרח, על מנת שיוכל למלא את הדליים.
לבו הזך והטהור של ישראל מאיר הקטן, לא יכול היה להכיל את מעשה ההתעללות הזה. הוא חשב על צערו ועל רגשותיו של שואב המים. לכן מדי לילה, לאחר שהילדים סיימו למלא מים בדליים, הוא היה צועד בחשאי לעבר הנהר, ומרוקן את המים מהדליים…
ילדים מטבעם שואפים להידמות לדמויות הנערצות בעיניהם. ככל שישמעו יותר סיפורים על התנהגותם של צדיקים, גדולי עולם, בפרט כשהיו ילדים, כך הם יעריצו את הדמויות הללו, וישאפו להיות כמותן.
מנגד, כשמספרים לילדים סיפורים על גיבורים ועל כוחניות, הם לומדים שחזק הוא מי שיודע להילחם, לעמוד על שלו ולנצח.
כשנכנסים לכיתה ושואלים: "מי הילד החזק ביותר בכיתה?". יש מקומות שיצביעו כולם על אחד הילדים, ויקראו: "יוסי, הוא הילד החזק ביותר, הוא נותן מכה אחת, ומשכיב עשרים ילדים ארצה!".
ואני שואל: "הרי סוס יותר חזק ממנו? הרי פיל עוד יותר גיבור מהסוס!".
אשרי הכיתה שתלמידיה יצביעו על אחד הילדים ויאמרו: "יוסי, הוא הילד החזק ביותר בכיתה, הוא יודע לכבוש את יצרו ולהתגבר על מידותיו. יש לו בלמים, וכשמרגיזים אותו הוא יודע לשלוט ברוחו ולא כועס ולא נוקם ולא נוטר!".
כמה טוב לספר לילדים סיפורים על כיבוש היצר, ולטעת בלבם הטהור את דברי חז"ל במשנה (אבות פ"ד מ"א): "איזהו גיבור הכובש את יצרו".
"טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי טז, לב). מישהו פגע בך? אתה יכול לענות לו, להשיב לו מה אחת אפיים. ומה התוצאה? אש מתלקחת, אש של כעס ושנאה, של ריב ומחלוקת. אבל אפשר גם אחרת. אפשר להתעלם ולהבליג. אז מה אם אמר איזו מילה? אם לא תענה לו ולא תכעס עליו – אתה קונה לך אוהב ומבטיח לך אושר ושלווה.
תחשוב רגע: למה ההוא פגע בך? כדי שתיפגע או כדי שלא תיפגע? ברור, כדי שתיפגע. אם תיפגע – הפוגע הצליח במשימתו. הוא שמח ואתה עצוב. אבל אם לא תפגע, אתה משבש לו את התכנית. במקום שהוא יזום ויוביל את המהלך כדי להשיג את שלו ולפגוע בך, תוביל אתה את המהלך לטובתך, אתה תהיה המרוויח הגדול!
בעצם, זהו עימות בין השכל לרגש. השכל אומר: אל תענה לו; הרגש אומר: אני לא מסוגל לשתוק, אני אראה לו מי אני… והתפקיד שלנו הוא להשליט את השכל על הרגש.
***
רבים אומרים שהם מאמינים בה', אך אמונתם אינה שלימה, זו לא ידיעה אמיתית. מסופר על רבי יהודה לייב איגר, בנו של רבי שלמה איגר ונכדו של רבי עקיבא איגר זצוק"ל, שהתקרב לעולם החסידות ונסע לקוצק לשהות במחיצתו של הרבי מקוצק זצ"ל. לאחר שנה כאשר שב לביתו, שאלו אביו: "אמור נא בני, מה למדת בקוצק?".
השיב: "למדתי שיש בורא לעולם".
קרא רבי שלמה איגר לעוזרת הבית ופנה אליה בשאלה: "אמרי נא, היודעת את מי ברא את העולם?".
השיבה: "בוודאי, ה' הוא שברא את העולם!".
פנה רבי שלמה לבנו: "בשביל ללמוד דבר כה פשוט, שכל עוזרת בית יודעת, היית צריך לנסוע לקוצק לשנה שלימה?!".
אולם רבי יהודה לייב השיב תשובה ניצחת: "אבא, היא רק אומרת, אבל אני יודע!".
מי שיודע ידיעה אמיתית ופנימית, חש יראת שמים מוחשית. בכל רגע הוא יודע שהקב"ה רואה אותו ומביט בו, וממילא הוא אינו מסוגל לחטוא.
ידוע המעשה עם ה'חפץ חיים', שנסע בעגלה עם עגלון יהודי פשוט. כאשר עברו ליד מטע פירות, ירד העגלון כדי לקטוף לעצמו פרי מהעץ. לפתע הוא שומע את ה'חפץ חיים' צועק לעברו: "רואים, רואים!" נבהל העגלון, מיהר לשוב אל העגלה והמשיך בדרכו.
בהמשך שוב עברו ליד שדה. ירד העגלון מן העגלה וניגש לאסוף מעט אוכל לסוסו הרעב. אלא שגם הפעם הוא שמע את צעקתו של החפץ חיים: "רואים, רואים!". העגלון נבעת, הביט ימינה, הביט שמאלה, אך לא ראה איש. פנה אל ה'חפץ חיים' ותמה: "מי רואה?".
הצביע ה'חפץ חיים' כלפי מעלה ואמר: "שם רואים הכל! 'עין רואה'!".
(אריה שאג – שמות)
דרשו
מאוד נהנה לקרוא את הסיפורים, ובפרט את הקצרים על גדולי ישראל