בית, לא פנימייה
בית זה לא ארבעה קירות ושטח למגורים, בית הוא לא סוג של פנימייה…
בית זו מהות! בית זה המעגל הראשוני שהילד מכיר, ולפיו הוא ימשיך להתפתח כל החיים. לבית יש השפעה בכל פרט ופרט: בית שמח מגדל ילדים שמחים, בית אופטימי מגדל ילדים אופטימיים, בית שבו זורמת יראת שמים והיא חלק מהאווירה, יגדל ילדים כאלו. זה נוגע בכל פרט ופרט. זה משפיע על ההסתכלות על העולם, מה עיקר ומה טפל, מה קודש ומה חול.
ניהול בית הוא לא אוסף של פעולות טכניות. ניהול בית הוא חינוך רציף, בכל פרט ופרט, מקימה עד השכבה, דרך הארוחות, השמחות והנסיעות. לכל פרט יש השפעה עצומה, לטוב או למוטב.
חינוך אינו דבר שקצוב בזמן או במקום. חינוך הוא משהו המתרחש בכל רגע ורגע, ויותר ממה שאנחנו מחנכים באופן ישיר, אנחנו מחנכים באופן עקיף.
ההשפעה היא מיידית, כבר בשלבים הראשוניים ממש. חז"ל מספרים לנו, שמרים הנביאה כונתה בשם 'פועה', על שם שהייתה פועה ומדברת לוולד. רק נזכיר: מדובר היה במיילדת שמטפלת בתינוק בן יומו, מה כבר אפשר לספר לו?! מה הוא מבין?! מה הוא יפנים?! ובכל זאת, נתנו משקל לפעייה, לדיבור לוולד כבר בשלב ראשוני זה, עד שהתורה הקדושה ציינה זאת.
שמעתי פעם רעיון נפלא על הפסוק: "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". דוד המלך מדמה את בני הנעורים לחץ וקשת; כמו שלכל סטייה קטנה של החץ יש השלכה עצומה על המקום שבו תהיה הפגיעה, כשסטייה של מילימטרים מסתיימת בסטייה של קילומטרים, כך לסטייה בכל פרט בחינוך הראשוני יש השלכות עצומות על העתיד.
הורים, זה באחריותכם
אחריותנו בנוגע לילדינו מקיפה, ואינה תחומה בשעות או ימים. מלבד שעות הלימודים המוגדרות, החינוך בנוגע לכל מה שקורה עם ילדינו – הוא עלינו. זה כולל את שעות הערב, אחרי סיום הלימודים, זה כולל ימי שישי ושבת אחר הצהריים.
המסגרת הלימודית שבה נמצאים הילדים בשעות הלימודים, אינה אחראית על מה שקורה אתם מחוץ לשעות אלו. המסגרת אינה יודעת היכן הם מסתובבים ועם מי הם מבלים. גם אין בידיה אפשרויות אכיפה בשעות אלו. שעות אלו הן באחריות ההורים. ניתן להיעזר במחנכים, אבל חשוב שנזכור: זה בתחום אחריותנו הבלעדית.
ובכלל, בית מחנך במגוון תחומים שאין למערכת החינוכית שום השפעה בהם, כמו סדר וניקיון, דבר שיש לו השפעה עצומה על המעמד החברתי של הילד ועל הערך העצמי שלו. זהו תחום שבו לאף גורם אין השפעה כמעט, מלבד החינוך בבית.
ילד מכיר את העולם דרך הכלים שהוא רוכש בבית, משם הוא יעתיק לשאר המסגרות. ילד הגדל בבית שבו יש סמכות הורית ברורה, ילד החי באווירה שבה הכול פועל בהרמוניה, ואין מלכות נוגעת בחברתה, לומד לכבד סמכות ולציית, ואת הכלים האלו הוא יעתיק למסגרות הנוספות בחייו. כשילדים כאלו יגיעו לגן, ובהמשך לחיידר ולישיבה, לבית הספר ולסמינר, הם ידעו שחייבים לציית, שאם אומרים להם משהו – יש לכבד.
לעומת זאת, ילד הגדל בבית בלי סדר, בית שבו כל דבר נתון לוויכוח בין ההורים, וכל דאלים גבר, מפנים, שכל אחד צריך לנסות להשיג מה שהוא יכול, ולומד שאין סמכות, ככלל הידוע – 'במקום שבו אין היררכיה, יש אנרכיה'.
המציאות מוכיחה, שילדים מבתים אלו מגיעים חלילה לאלימות ולמעשי חוצפה יותר מאחרים. הם לא יודעים לקבל סמכות, כי לא ראו סמכות.
דוגמה נוספת: ניהול סדר יום של שכיבה, קימה ועמידה בזמנים – זה בדרך כלל תלוי בחינוך הביתי, וכשמפספסים חינוך זה קשה מאוד לתקן את המצב.
ישנם תחומים נוספים: חינוך לחיים מחושבים בניהול כלכלי נכון הוא בלעדי כמעט לבית. חינוך להרגלים; מה אוכלים, מתי ואיך – הוא בתחום שיפוט ההורים. כל זה ועוד הם פרטים חשובים וקריטיים לגידול ילדים בריאים, מחונכים ומאושרים.
נרדמים בשמירה
נסיים בדברים נוקבים שחשוב לחזור עליהם שוב ושוב, דברי ה'כלי יקר', המגדיר בצורה נפלאה את מעלת החינוך הבא מצד ההורים, לעומת חינוך הבא מצד מחנך חיצוני: כל חינוך על ידי מחנך הוא חינוך של 'במקרה ולא בעצם'. ומוסיף ה'כלי יקר', שלכן "בקל ישתנה", כלומר, גם אם ילד מחובר לדמות המחנך ומושפע ממנו, עדיין אין זה אומר שהדברים ייהפכו לחלק אינטגרלי מאישיותו, וייתכן מאוד ש'בקל ישתנה'. לעומת זאת, כל מה שהורים מחנכים זהו חינוך 'בעצם ולא במקרה' – חינוך ההופך לחלק מהאישיות… עד כאן דברי ה'כלי יקר'.
דברים נוקבים…
אלו דברים שאנחנו חייבים לשנן אותם שוב ושוב… אנו חייבים להתחזק ולשנן לעצמנו שוב ושוב, איזה כוח עצום יש בידינו, עד כמה יש ביכולתנו להשפיע ולחנך.
דברים אלו חשובים במיוחד בימינו, כשהחינוך הפך למשהו כוללני וממוסד, שבו כל ילד וילדה, כל נער ונערה משובצים באופן טבעי במסגרות לימוד מעולות, מסגרות המאוישות במחנכים משכמם ומעלה, מסגרות המתוגברות באנשי מקצוע, האמורים לזהות מקרים חריגים המצריכים התערבות מקצועית ולטפל בהם.
בשל כך, הורים רבים נרדמים בשמירה. הם מרגישים שהפקידו את האוצרות שלהם בידיים הטובות ביותר, וסומכים שבוודאי כאן תקף הכלל ששלוחו של אדם כמותו… וחזקה על שליח שעושה שליחותו…
דווקא כאן עלינו לזכור את דברי ה'כלי יקר', שכל מה שנצליח להחדיר כהורים – יהיה בעוצמות גבוהות בהרבה, עם עומקים והשפעה ארוכה יותר מכל גורם אחר, יהיה מי שיהיה.
אם בכל מצווה אנו יודעים, שעדיף לקיים את המצווה בפועל ממש, ולא על ידי שליח, קל וחומר במצוות החינוך – מצוות "ולמדתם אותם את בניכם"; אנו מחויבים עד כמה ששייך לחנך באופן אישי.
במאמרים הבאים ננסה לגעת בנקודות הבאות ועוד: בוקר – קימה ושליחת הילדים; אחר הצהריים – שיעורי בית ומבחנים לבנות, תעסוקה לבנים; השכבה – עם התייחסות לבית שבו מגוון גילאים; זמני איכות של ההורים – מתי ואיך?! עזרה בבית – חלוקת תפקידים קבועה או לא, והמסתעף; קניות – עם הילדים או בלי. שליחת ילדים לקניות בעצמם; שבת וחג – ערב שבת וההכנות, מריבות, תשומת לב, אורחים והשפעתם על הילדים, התארחות; שמחות במשפחה המצומצמת והמורחבת; חופשות – בנים ובנות; טיולים ועוד.
יהי רצון שנזכה לראות נחת מצאצאנו ולגדלם בדרך הישר והטוב!
לקבלת גישה לתכני חינוך שידורים חיים והרצאות של הרב פנחס ברייער הי"ו ניתן ללחוץ כאן