מתי צריך להרחיק מצואת קטן ?
מי נחשב קטן?│ומה הדין בתינוק בן שמונה ימים?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות קריאת שמע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א' סימן פ"א]
הרחקה מצואה של קטן
צואה של קטן שצריך להרחיק ממנה, היא צואה של חמשת מיני דגן, ולכן, צואה של קטן שיכול לאכול כזית מחמשת מיני דגן במהירות כזאת של שיעור אכילת פרס של אדם בינוני, הוא כבר נחשב לגדול, וצריך להרחיק מהצואה שלו, אבל בשיעור פחות מזה, לא צריך להרחיק מהצואה שלו, ולא משערים זאת בכל קטן וקטן, אלא משערים את זה בתינוק שהגיע לגילו, ואף על פי שהוא עצמו אנחנו לא יודעים עליו אם הוא יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, אלא אם כן אנחנו יודעים בוודאות שהתינוק הזה לא יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, כגון שהוא קטן בגופו או חלוש, בזה, אף על פי שתינוקות בגילו יכולים לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, זה לא משפיע על התינוק הזה.
צואת גדול
גדול, דהיינו, בן שש או שבע, תמיד צריך להרחיק מצואתו, וראוי שלא לקרוא קריאת שמע אפילו ליד קטן בן שמונה ימים.
הרחקה מתינוק של אכל דגן מעולם
תינוק שהיה יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, ועכשיו נחלש ואינו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, צריך להחמיר שהצואה שלו מסריחה, ויותר מזה, אפילו שהתינוק הזה לא אכל מעולם דגן מימיו, אבל כיוון שהוא הגיע לגיל שתינוק כיוצא בו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, בכל זאת, כיוון שהבני מעיים שלו הם כמו של גדול, הם מסריחים אפילו מאכל אחר שהוא יאכל, ולאו דווקא דגן, ויש מקילים בזה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א