מנהג ירושלים לקבל את השבת 40 דקות לפני השקיעה ומרן רבינו זצוק"ל מאוד הקפיד על כך. בערבי שבתות נהג להדליק נרות מוקדם עוד לפני הצפצוף ללא קבלת שבת ומיד היה נוסע לבית מדרשו שם קיבל על עצמו את השבת בזמן, והיה יושב והוגה בתורה עד תפילת מנחה כאשר מחמת השעה המוקדמת היה המקום שומם מאנשים. אמנם בערב שבת חנוכה לא קיבל על עצמו את השבת כל כך מוקדם, וזאת בכדי שיוכל להדליק נרות חנוכה סמוך יותר לשקיעה בערך 35 דקות לפני השקיעה. והנה באחת השנים שינה מרן רבינו זצוק"ל ממנהגו והתחיל להדליק יותר מוקדם, מה הסתתר מאחורי השינוי? הסיבה הייתה שנכדו הרה"ג רבי אריה אלישיב שליט"א הקפיד להיות איתו בהדלקת נר חנוכה, מרן רבינו זצוק"ל ברצותו להקל עליו שיוכל להגיע לביתו טרם כניסת השבת החליט להקדים את הדלקת הנר שלו כאשר הוא לא מגלה את הטעם לשינוי, אבל רבי אריה קלט מדוע התחולל השינוי, מאז החל להישאר בשבתות חנוכה בקירוב לבית מרן רבינו זצוק"ל במשך כל השבת, כיוון שכן חזר רבינו זצוק"ל למנהגו הקודם להדליק מאוחר יותר ואו אז התברר שההערכה של רבי אריה שליט"א בקשר לטעם שינוי המנהג אכן קלע אל נכון.
בקונטרס 'סוד הדלקת נר חנוכה' לרבינו יצחק סגי נהור בן הראב"ד מפורטים חמש עשרה הכלים הראויים להדלקת נר חנוכה
"דע כי ט"ו כלים ראויים לנר חנוכה וכל הקודם, קודם מהם משובח, משום זה קלי ואנוהו וכאן הוא הולך ומונה את הסוגים א. זהב ב. כסף ג. נחושת דומה לזהב ד. נחושת ה. מתכת המכונה נחושת ו. בדיל ז. עופרת ח .אבן ט. זכוכית י. עצם יא. חרס מצופה באבר יב. חרס ועי"ש שדן בסוגי החרס יג. קליפת רימון י"ד. קליפת אגוז הינדי טו. קליפת אלון".
ובקונטרס מרחיב יותר בפירוט, כל הדרגות באריכות והפירוט הדקדקני מוכיחים עד כמה חשוב להקפיד בהדלקת נר חנוכה, אמר על כך מרן רבינו זצוק"ל שיש ללמוד מדבריו קל וחומר ומה על כלי השמן מאריך רבינו יצחק סגי נהור כל כך, על השמן עצמו על אחת כמה וכמה שצריך שיהי' בתכלית ההידור.
מדוע לגבי הכלי לא הקפיד מרן רבינו זצוק"ל להשתמש בשל כסף?
לקראת חנוכה תשע"א ניגשתי אל מרן רבינו זצוק"ל והצעתי בפניו להדליק בחנוכיה של כסף, הוא דחה את הדבר והגיב שהחנוכיה שלו מהודרת ומצוינת. הזכרתי את לשונו הנ"ל של רבי יצחק סגי נהור ומרן רבינו זצוק"ל הגיב: "ווייסט מען דאך" (הלוא הדברים ידועים) העזתי פני בבחינת תורה היא וללמוד אני צריך ושאלתי שוב אז למה הרעבע מסרב להדליק בשל כסף? בתגובה הוא הסתובב לכיוונו של הנכד רבי אריה שליט"א ואמר: "ער ווייסט נישט (הוא לא יודע) מען האט מיר שיין געגאנבעט דא מיין חנוכייה ווילסטו מזאל מיר גאנבענען די זילבערנע" (כבר גנבו לי כאן את החנוכיה אז אתה רוצה שיגנבו לי את החנוכיה של כסף)
מסתבר, שהחנוכיה של מרן רבינו זצוק"ל הייתה יקרה גם אם לא הייתה עשויה מכסף ומעשה שהיה לפני כעשר שנים, יצא מרן רבינו זצוק"ל באחד מלילות חנוכה למסור את השיעור, כעבור חמש דקות בלבד גילו שחנוכיית מרן רבינו זצוק"ל נגנבה. החנוכיה נעקרה מהמקום יחד עם בית החנוכיה, כאשר הבנתי שהמעכב הוא החשש מגניבה הצעתי? שנמגן את החנוכיה כראוי או שנעמיד שם שמירה. גם אז עדיין לא נתן את הסכמתו. לעניות דעתי היה מונח בסירוב הרבה מאותו תבלין ייחודי שהיה נסוך בנפשו העדינה של מרן רבינו זצוק"ל לפיו התקשה ליהנות ממתנת בשר ודם או מעזרתם. בסופו של דבר הוא פטר אותי בדרך צחות, הוא שאל במה אתה מדליק? עניתי בשל כסף אז הוא הציע למנות אותי שליח עבורו על אותו חלק של הידור ההדלקה שנעשה בשל כסף..
אז כיצד התרחש נס חנוכה בשנתו האחרונה בה כן הדליק בשל כסף ?
למשמע השאלה ניכרת ההתרגשות על פניו של הרב חסיד הוא מעולם לא דיבר על הנושא בציבור וחושף כעת לראשונה את המעורבות שלו בנושא. לקראת חנוכה של שנת תשע"ב הכנתי את עצמי מראש כדת וכדין והצעתי בפניו שוב להדליק בחנוכיה של כסף אבל הפעם היו הדיבורים שלי מגובים במעשים, הנחתי מולו על השולחן חנוכיית כסף.. מרן רבינו זצוק"ל התבונן בי חליפות ובחנוכיה ואז התנדב נכדו רבי אריה אלישיב שליט"א לסייע, באמרו הרי הוא הביא את השמן לחנוכייה אז הוא החליט להביא גם את הכלי לשמן.
מרן רבינו זצוק"ל הזכיר שוב את עניין הגניבה וכן הוסיף שבית החנוכיה הקיים אינו מתאים למידות החנוכיה החדשה, וזה גם יקשה על המעבר במקום. ואז ביקש לשמוע את חוות דעתו של רבי אריה שליט"א שבינתיים כבר עזב את החדר שהביע את דעתו לחיוב אך הציע שאני אהיה זה שידאג לכל הסידורים הטכניים החדשים שקשורים לחנוכיה החדשה. קיבלתי על עצמי את המשימה בשמחה ומרן רבינו זצוק"ל נענה בסופו של דבר והסכים להשתמש בחנוכיה, אם כי הדגיש שלאחר השימוש אין רצונו להישאר בעלים על החנוכיה פרט זה שמעתי לאחר מכן מנכדו הרה"ג רבי ישראל אלישיב שליט"א.
התאמנו חנוכיה מכסף, שתתאים לבית החנוכיה הקיים, אך היינו צריכים להתמודד עם הידור נוסף. ראשית נקדים שבשנות המגורים הראשונות של מרן רבינו זצוק"ל בביתו הוא לא הדליק את הנרות לכיוון רחוב 'חנן' מכיוון שלא היו עוברים ושבים מצויים בו כלל, תקופה מסוימת הדליק בחלון שפנה לצד השני של הבית ותקופה נוספת הדליק במרפסת למעלה, בל נשכח שאנחנו מדברים על שנים קדמוניות בהן הברסלבער שול עדיין לא הוקם בסמוך ורחוב חנן עצמו היה ללא מוצא כך שהמקום היה שומם מאדם לחלוטין, בשלב מסוים משהתרבו העוברים ושבים ברחוב חנן החל להדליק בפתח החצר, אך יחד עם זאת הקפיד תמיד שנר אחד מהחנוכייה יבלוט מעט החוצה מצורת הפתח לכיוון הסמטה, כדי שהפרסומי ניסא לא יהי' רק כלפי אלו שצועדים ברחוב חנן גופא אלא גם כלפי הרבים שעוברים ושבים ברחבה למעלה והנר הבולט החוצה היה בטפח הסמוך לפתח.
והנה לחנוכיית הכסף היה גב מהודר שהסתיר את הנר הקיצוני כך שלכאורה לא יכל מרן רבינו זצוק"ל להדר בהנ"ל, מה שעשינו החל מהלילה השני זה שפירקנו את הגב והרכבנו אותו מעט הצידה כך שהנר הקיצוני נראה היטב החוצה ובשעה היעודה גברו הרגשות בלבבות לראות את גדול הדור על כל שנותיו מושיט את ידו הטהורה ומדליק בחנוכיה הדורה מכסף טהור אך יותר מ'כסף' זכינו לחוות שם ב'כיסופים' להידורי וחיבובי מצווה.
הידור נוסף בו חפץ מרן רבינו זצוק"ל היה שהנרות ייראו היטב שכן בדרך כלל כאשר בבית החנוכיה מורכבות שתי דלתות, אזי המסגרת של הדלתות מסתירה מעט את הנר האמצעי, בהזדמנות העיר מרן רבינו זצוק"ל שהפרסומי ניסא הוא שרואים את כל הנרות ולכן הייתה בית החנוכיה עם דלת אחת גדולה שנפתחת כלפי מעלה ומסגרתה לא מסתירה אף נר גם בשעת הגפתה.
הידורים נוספים
אחד החידושים הגדולים במשנתו של מרן רבינו זצוק"ל בהלכות חנוכה, זו ההגדרה ההלכתית שעיקר חיוב הדלקת נר חנוכה מונח על ביתו הקבוע של האדם ולכן מי שנוסע לשבת חנוכה לדוגמא אין זה מפקיע ממנו את החיוב להדליק בביתו ועליו למנות לשם כך שליח, כמובן שאם אדם עזב את ביתו לכל ימי החנוכה או לרוב הימים הרי הוא כבר קבע את ביתו במקום אחר אך מי שנעדר מביתו רק מקצת ימי החנוכה הרי זה דומה לאדם שבשעת הדלקת נרות נמצא ברחוב, הרחק מביתו שאז הדין הוא שצריך להדליק בביתו ע"י שליח ולכן גם מי שנוסע לבית אחר לא פוקע החיוב הראשוני מביתו.
אציין כמה נקודות נוספות בקשר לחנוכה:
א. ראשית, בימי החנוכה הקדושים נהג להוסיף התמדה על התמדתו והיה לומד יותר מבכל ימות השנה, השתדל לקום יותר מוקדם ולעסוק פחות בענייני ציבור וכדו'.
ב בצהרי שבת חנוכה, וויתר על מנוחת הצהרים וכאשר נשאל מדוע, הסביר: ששינה בשבת תענוג אך בשבת חנוכה הוא יוצא ידי חובת תענוג באמצעות התפילה המיוחדת, בעשור האחרון הנעים חזן מיוחד את התפילה בבית מדרשו.
ג. מרן רבינו זצוק"ל היה מכין חנוכה געלט 'דמי חנוכה' למשפחתו ובאי ביתו, הוא היה מעביר אותם לנכדו רבי אריה שליט"א שיחלק אותם.
ד. בכל ערב שבת חנוכה היה הולך להתפלל מנחה בכותל המערבי.
את השיחה בוחר הרב חסיד לסיים בסיפור מפעים שהתגלגל בעקבות חנוכה, כל מי שניצב מול מרן רבינו זצוק"ל עמד נפעם, לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה ניצבתי מולו הרגשתי שאני מקבל זרם חשמל שאני נכנס לקודש הקדשים, המחשה נוספת לכך קיבלתי באופן מרתק ומעניין וזה היה קשור במעשה שהיה.
כנודע היה מרן רבינו זצוק"ל מאוד מחושב ומאופק בתגובותיו בהיותו המחשה חיה למידת ההשתוות של גדולי עולם מדורות הקדמונים ותמיד נמנע מלהתלונן או לגנוח על מכאוביו אך יום אחד בחודש טבת תשע"ב צעדתי לצידו לברית מילה שהתקיימה בבית מדרשו ובדרך קלטו אוזני אוושוש של אנחת כאב. לשאלת נכדו המסור רבי אריה, מה הכאב, השיב שהכאב הוא ברגליים.
כאשר הרהרתי במה שהתרחש באותו בוקר צץ לי בראש השם אבנר טלמון, מדובר בבעל בית הבד בגולן אצלו ייצרנו את השמן המהודר עבור מרן רבינו זצוק"ל, בשעתו כיהן כמנכ"ל בחברה מצליחה במרכז הארץ עד שהחליט להצפין לרמת הגולן שם הקים את בית הבד של הגולן שהוא המשוכלל וייחודי בתחום. כאשר ביקרתי במפעל סיפר לי מר טלמון שמלבד שמן זית הוא גם מייצר מוצרי בריאות טבעיים שונים שחומר הגלם העיקרי שלהם הוא הגפת שנותר מהזיתים לאחר הכבישה. באותה הזדמנות, הציג בפני משחה מסוימת וסיפר שיש לו אמא מבוגרת מאוד שסובלת ברגליה והמשחה הזו פשוט הצילה אותה. כאשר שמעתי על מכאוביו של מרן רבינו זצוק"ל צץ לי בראש שמו של מר טלמון ומשחתו הפלאית, הנחתי את ההצעה על שולחנו של מרן רבינו זצוק"ל אך תגובתו הראשונית הייתה 'דברים בטלים' הוא לא רחש אמון למשחות פלאיות, אבל לנסות אולי כדאי. שאלתי והתחננתי וברוך השם הסכים מרן רבינו זצוק"ל לזה. סיפרתי שמר טלמון מתגורר ברמת הגולן אך ברגע שהרב יאשר את הגעתו הוא מוכן לצאת מיידית לדרך. השעה אז הייתה בסביבות תשע בבוקר ומר טלמון יכל להיות במקום אחרי מנחה בשעה אחת בצהריים.
לאחר שקיבלתי את הסכמתו של מרן רבינו זצוק"ל התקשרתי למר טלמון שייצא לדרך. כדי לקלוט את העוצמה שבסיפור עלי להקדים מספר מילים על דמותו של מר טלמון מדובר בחילוני ישראלי מה שנקרא מלח הארץ, מיותר לציין שהוא גדל בסביבה מנוכרת ליהדות החרדית, לדוגמא כאשר הגיע באותו יום לביתו של מרן רבינו זצוק"ל לא הבחנתי עליו כלל שהוא חש משהו מקדושת המקום. בשעה היעודה מיד לאחר מנחה, דרכה כף רגלו של מר טלמון על מפתן הבית הוא נעצר התבונן ימינה ושמאלה ושאל בתמיהה זה הבית של הרב? השבתי לו בפשטות כן, אך לא יכולנו להאריך כי מרן רבינו זצוק"ל כבר המתין לו, בדרך כלל מצויד מר טלמון בשטף דיבור מהיר ובוטח מאוד אך במשך כל אותו ביקור הבחנתי ששטף הדיבור שלו הפך למתון. מיד כאשר עזב את הבית אמר לי במילים האלו: תשמע חסיד לא ראיתי כדבר הזה מימי חיי.
מאחר שנוכחותי בבית לצדו מרן רבינו זצוק"ל הייתה בגדר מלומדה ניסיתי להבין ממנו ממה הוא כל כך התפעם והוא בקושי מצא את המילים הנכונות שיתאימו לעטוף בהן את התחושות העמוקות, הוא פלט כמה משפטים ואחד מהם: רב כזה גדול בבית כזה קטן פשוט וצנוע. מה שמעניין יותר זו העובדה, שמאז אותו ביקור הוא לא פוסק מלספר עליו. יש לו בבית הבד מרכז מבקרים ואלפי הישראלים שמבקרים שם שומעים ממנו התרשמות אישית על דמותו וביתו של מרן רבינו זצוק"ל, הוא מתגאה בפניהם על השמן שהוא זכה לייצר לרב ויותר מכך על הדמות שהוא זכה בעצמו לפגוש, דמות שאותה הוא מסכם בשלוש מילים: צניעות, ענווה, פשטות. ולקראת סיום הוא חותם מדובר בתופעה בלתי מצויה בעולם. מי שלא ראה את זה לא יראה את זה לעולם ואף לא יאמין שהיה קיים כדבר הזה והמבקרים שברובם אינם שומרי תורה ומצוות נותרים בטעם של עוד.
(מוסף שבת קודש – מקץ תשע"ג)