עם דמדומי ערב יום הכיפורים תשנ"ז נפטר הרה"ח רבי אברהם זאנוויל גערטנער זכרונו לברכה. הלווייתו התקיימה במוצאי היום הקדוש. למחרת סיפרה בתו גב' אייכנשטיין כדברים האלה:
חלמתי בלילה האחרון שאני נמצאת במכונית ולפתע מצלצל הפלאפון. עניתי לשיחה ועל הקו היה אבא ז"ל. בשעת מעשה בחלום שכחתי שהוא נפטר ושמחתי לשמוע את קולו ולדבר איתו. התעניינתי בשלומו ושאלתי אם הוא צריך משהו. הוא לא התייחס לכלום ורק שאל שאלה אחת: 'וואס וועט זיין מיטן טלית?' – מה יהיה עם הטלית? ובזה הסתיים החלום, שנשמע כחסר משמעות.
אך אחד הבנים, הרה"ג רבי דב בער שליט"א פנה אל אמו והתעניין אם איזו טלית קברו את אבא. האלמנה סיפרה, שבתקופה האחרונה רכש לעצמו המנוח טלית חדשה ויקרה, אך היא הייתה כבדה ולא נוחה לשימוש, כיוון שכן השתמש עם טלית שהיתה שייכת לחתנו הרה"ג רבי אהרן אונגר שליט"א. כאשר התארגנו ללוויה חיפשו את הטלית החדשה על מנת לקוברו בה, אך בלחץ הזמן לא הצליחו למוצאה. באופן טבעי השתמשו עם הטלית בה השתמש בתקופה האחרונה, הטלית של חתנו.
כיוון ששמע זאת הבן, נזעק: "יוצא אם כן שאבא נקבר בבגדים שאינם שלו, כעת מובן מה הטריד אותו בחלום". על אתר פנו אל החתן וקנו ממנו את הטלית לצורכו של המת. השאלה המוזרה שנשאלה בחלום "מה יהיה עם הטלית?" הפכה להגיונית ביותר לגבי קניית הטלית מהחתן עבור המנוח. מסתבר שהתבססו על דברי ה'מחנה אפרים' שגם למת יש קניין על דברים שהן לצורכו.
זכה המנוח וניתנה לו רשות משמים לרדת ולתקן את עניין הטלית השאולה.
(הרב רפאל ברלזון מוסף שב"ק שלח תשע"א)