יום שני השבוע. השעון מורה על השעה 20:53 בערב. במשרדים הראשיים של 'עזרה למרפא' בבני ברק האורות עוד דולקים. התחושה במסדרונות כמו של חדר פיקוד מבצעי. צוות העוזרים עסוק על מעל הראש. לאיש אין פנאי לשוחח. שאלות של חיים ומוות פורצות כאן מכל טלפון. עוד 7 דקות בדיוק נקבעה לנו פגישה, עם היהודי הזה שאלפי עיניים מכל רחבי הגלובוס מצפות להכרעתו. מי שצריך לדעת יודע. מזכיר נמרץ ניגש אלינו. אין צורך להזדהות. הוא מציע שתייה, חמה או קרה. "הרב", הוא לוחש בכבוד, "תכף יתפנה, בינתיים אפשר לשבת בחדר ההמתנה".
על אף שלא הוצאנו מילה מהפה, סדר היום של בעל הבית כאן ידוע לכל אחד מהעוזרים השוהים במקום. הדיוק קריטי. שבע דקות חולפות, ניתן לשמוע צפצוף מתכתי של שעון – ואני מוזמנים להיכנס אל החדר.
יש משהו מעורר כבוד ברגע הכניסה. הוא יושב שם. הרב אלימלך פירר. עם הלבוש החסידי הפשוט, הווסט'ל והטלית-קטן של צמר שמבצבצת באזור הכתפיים, ובעיקר הפנים המפורסמות והחיוך התכליתי הכובש.
הריהוט מינימליסטי ופשוט. שום סימן למעמדה הרם של הדמות הספונה בצניעות בכיסא המשרדי. היוקרה והכבוד אינם חלק מסדר יומו של האיש הזה. יש הרבה מקום פנוי בקירות לתעודות הרבות שקיבת במהלך חייו, בהן 'פרס ישראל' ותעודות 'דוקטור לשם כבוד' משלוש אוניברסיטאות נחשבות לפחות, אבל הוא בוחר להותיר את הקיר ריק. כזה הוא הרב פירר.
הוא נראה חיוני ונינוח, כאילו קם לא מזמן משינה ערבה. קשה להאמין שהיהודי הזה כבר ער, לפחות מה שידוע רשמית, מ – 5 לפנות בוקר. מה שאומר שמאחוריו 17 שעות ערנות. חלק מהן, שעות הייעוץ הרפואי, דורש ממנו ריכוז גבוה במיוחד וקבלת החלטות מהירות שבחלק מהן תלויים חיי אדם וזה רק חלק מהקסם הבלתי מפוענח של היהודי הזה.
כמו שנקל להבין, כמעט בלתי אפשרי להשתחל ללו"ז הצפוף הזה. ראיונות תקשורתיים ממש לא חלק ממנו. עם כל הכבוד לכולם – חיי אדם שווים קצת יותר מפרסום. אבל הפעם, הוא נעתר. יש לו סיבה חשובה מאוד. הוא יחזור ויבהיר זאת שוב ושוב: "אני רוצה לספר לכם על ד"ר רוטשילד", הוא פותח בניחותא, כאילו כל הזמן שאנו רוצים עומד לרשותו. הנה נקודת החולשה שדרכה השתחלנו ללשכתו – כהכרת הטוב שיש לרב פירר לדמותו של ד"ר משה רוטשילד זצ"ל, מייסד בית הרפואה 'מעייני הישועה'.
מרוטשילד עד רוטשילד
"נתחיל עם ד"ר רוטשילד", אומר הרב פירר במה שנראה כמו ניסיון לדחוק את הנושא האישי ככל שאפשר. "אני מאוד מעריך את ד"ר רוטשילד ואף חייב לו הכרת טובה על מה שעשה הן למען הכלל והן למען הפרט. אין ספק שהוא היה אחד מהיהלומים של בני ברק, אחד האנשים שניתן להסתכל עליו באינספור אספקטים.
"על המשקל של 'ממשה עד משה' שנאמר על הרמב"ם, יש שאומרים אותו על ר' משה רוטשילד. מד"ר משה וולך (מייסד בית החולים 'שערי צדק') עד ד"ר משה רוטשילד לא קם כמשה. המעוף של שני האישים הללו היה בלתי נתפס. במובנים מסוימים, אני חושב שד"ר רוטשילד עמד בניסיון הרבה יותר מורכב. בניגוד לד"ר וולך, ד"ר רוטשילד התמודד עם מתנגדים רבים שנקרו בדרכו וניסו להניא אותו מהקמת 'מעייני הישועה'. אבל הוא התעקש והצליח".
המתנגדים שניסו לטרפד את הקמת 'מעייני הישועה', ערמו קשיים שונים ואף הציבו טענות שהיה קשה להתמודד עימן. "אנשים אמרו לו: מה הטעם להשקיע עשרות מיליוני שקלים בבית חולים, כשבמרחק של שלושה קילומטרים מבני ברק עומדים בתי החולים המובילים בארץ, כמו תל השומר, איכילוב, ובלינסון? אין שום סיבה להשקיע משאבים בבית חולים חדש, שלא יגיע לרמה של האחרים.
"ואם הנימוק שלו היה שהוא מקים את 'מעייני הישועה' מסיבות דתיות, הם אמרו לו שעדיף לקחת את הסכום שהוא משקיע בהקמתו ולהעביר אותו להנהלת 'תל השומר' כדי שתהפוך את המטבח לכשר מהדרין, ותעניק פתרונות טכנולוגיים מתקדמים לחילולי שבת. אני חושב שכל אחד אחר במקומו היה לוקח את ההצעה הזאת בשתי ידיים. למרות הכל, הוא לא נשבר והמשיך הלאה עם הדרך שלו והיום אנו כבר רואים את התוצאה".
קשה להתעלם מההערכה הרבה שהוא רוחש לד"ר רוטשילד. "ר' משה השקיע את כל החיים שלו ב'מעייני הישועה'. זה היה תמצית הדם שלו, הן בכסף שהוא השקיע מכיסו הפרטי והן בפעילות האינטנסיבית היומיומית שלו לטובת בית החולים. אני לא בקיא בפרטים המדויקים, אבל זכור לי מקרה שהגיעה אליו הוועדה הרוחנית של בית החולים, ואמרה לו שהוא נכשל בניהול וביקשה שיזוז הצידה ויפנה את מקומו לאדם אחר שינהל במקומו.
"ד"ר רוטשילד לא נבהל. הוא אמר שבשמחה רבה הוא יזוז הצידה ויפנה את מקומו. אני רוצה לראות עוד מישהו שבנה יצירת כפיים מאפס ונלחם נגד כולם, ואחרי שהקים פאר כזה הסכים לפנות את מקומו לטובת הניהול. זה משהו בלתי נתפס. האדם הזה התבטל באופן מופלא לגדולי ישראל והיה עפר לרגליהם. אני רואה המון עסקנים במקומות שונים, אולם אם רק מנסים להזיז אותם מהמקום הם כבר משתוללים אני רואה בזה אצילות נפש מדרגה ראשונה!".
▀ אתה באמת סבור שיש צורך גם בבית הרפואה 'מעייני הישועה'?"
גם כשמדובר בראיון שבחים, הכנות והאמת חשובים לרב פירר. "'מעייני הישועה', הוא ואמר, זה בית רפואה קהילתי מצוין בתחומים שבהם הוא מטפל. ישנם דברים מסוימים, כמו אינדיבידואליות ומסירות, שיש רק ב'מעייני הישועה'. עם זאת, אדם שזקוק לעבור ניתוח מורכב או טיפול רפואי שחורג מהשגרה הרפואית, בוודאי שלא אשלח אותו ל'מעייני הישועה'. המקום הזה נועד כיד לענות על הצורך והביקוש היומיומי הפשוט לקהילה, אבל אינו בנוי לדברים הגדולים.
"את הרפואה הפשוטה ניתן לקבל בו ברמה טובה מאוד, עם הרבה יותר לב ואופי מהמקומות האחרים. הם פתוחים לחוות דעת נוספות, מכירים בחשיבות של ההתייעצות ומתקדמים יפה. אני בהחלט רואה דינמיקה של התפתחות מבורכת ומשמעות ייחודית שהוא נותן לציבור שלנו".
מה שמכעיס אותו זה דיבור על כך שרופאים מנסים "למכור" את הפציינטים שלהם. "הרופאים לא מוכרים", הוא אומר בנחרצות. "קיימת סטיגמה שלדעתי צריך לעקור אותה. לא מקובל עלי שאנשים חושבים כך על סגל רפואי. גם אם יש מצב שהרופא עושה טעות שאינה זדונית, והוא ינסה להגן על עצמו באמצעות הסתרת כל האמת, זה עדיין לא למכור.' שגיאות מי יבין'. אין אדם, בפרט לא בתחום הרגיש הזה, שיכול לומר שלא עשה טעות בחייו. כולנו שוגים יומיום, אחרת לא היינו מביאים קרבן חטאת".
היימישע דוקטור
▀ זו לא תעודת עניות שבכל המגזר החרדי קיים רק בית חולים אחד שנותן מענה?
"זו בהחלט תעודת עניות, אבל בואו נקווה שאולי יהיה מקום לשכפול של הדבר הזה. כיום זה נותן מענה לציבור החרדי ומביא ערך מוסף של שמירה רוחנית. עם זאת, בוודאי שחסרים לנו עוד הרבה דברים, הציבור החרדי מתמודד בצורה מאוד קשה עם מחלות נפשיות, אבל עד היום אין באמת מחלקות סגורות לחרדים. זה מגיע למצב שאנחנו מקריבים את חיי הרוחניות של המטופל לטובת חיי החומר. זה דבר שמאוד מטריד אותי וחושב שצריך לעסוק בו. לד"ר רוטשילד הייתה שאיפה כזאת להקים מוסד לחולי אנורקסיה מהמגזר החרדי. אני לא רואה סיבה שאדם יצא מהדבר הזה עם פריקת עול. אני מכיר אנשים רבים ששילמו מחיר יקר מאז שנכנסו למחלקות הללו".
▀ דווקא הם מתפארים ביחידת הצנתורים שלהם שהיא מהיעילות בארץ…
"מהבחינה הזאת הם אולי המהירים ביותר בארץ", הוא אומר ומציין שהמחלקה בהחלט מצילה חיי אדם. "המשמעות היא שחייהם של אנשים רבים ניצלו הודות למהירות שבה נכנסו לחדר הצנתורים. 'במעייני הישועה', הודות להתארגנות המהירה שלהם, תוך זמן קצר כבר עושים צנתור ופשוט מצילים את האדם. המהירות של 'מעייני הישועה' בתחום הזה גבוהה יותר מהמקומות האחרים. אם לסכם זאת במשפט אחד, אם ר' משה רוטשילד הקים את המרכז הזה רק בשביל יחידת הצנתורים שלו – דיינו".
▀ למה באמת חשוב שיהיו מחלקות כאלה לחרדים?
"החלום שלי הוא להקים מחלקה אונקולוגית לילדים ב'מעייני הישועה", הוא אומר ברגע של גילוי לב. "במקומות אחרים אני רואה מה שקורה. באות בנות של השירות הלאומי, יש מסכים בכל מקום ורחמנות על אנשים שמקריבים את חייהם הרוחניים לטובת החיים החומריים. זה פשוט נורא. בכל מקרה, אני חוזר ומדגיש שהאפשרות הזאת מונחת על השולחן, רק במידה שהיא לא תפגע באיכות הטיפול והיא מדברת רק על ילדים שהסיכון שלהם להיסחף הוא גדול יותר, ולא על מבוגרים.
"כמובן שאני לא מדבר על חדרים סטריליים של בידוד, שאז אין בעיה רוחנית. הבעיה מתחילה בהמתנה ומהרפאות השונות ששם צריך להיות תחליף ראוי והולם. בדיוק השבוע, כשחלפתי בחדר ההמתנה ב'מעייני הישועה', שמתי לב שהתור מורכב מאנשים שלומדים גמרא, מדברים עם הילד או אומרים תהילים. זה החלום שלי. אני לא אומר שזאת המטרה שלשמה הקים ד"ר רוטשילד את 'מעייני הישועה', אבל זה בהחלט מעניק ערך מוסף לאדם החרדי".
▀ יש דור עתיד של רופאים חרדים כמו ד"ר רוטשילד?
"זה לא מעניין אותי, אני לא מחפש רופאים חרדים. אני מחפש אווירה חרדית. להערכתי 'מעייני הישועה' יצליחו להביא רופאים צעירים. הם עדיין בתזוזה כל הזמן ומשתפרים ועכשיו גם פותחים טיפול נמרץ לילדים. הנושא של רופאים חרדים לא קשור אלי, זו שאלה שגדולי ישראל צריכים לענות עליה. הם יצטרכו להחליט אם לתמוך בקבוצות כאלו או לא".
▀ קרה פעם שרופא ביקש ממך לא להתערב ולהמתין בחדר ההמתנה?
"מעלם לא הבאתי אותם למצב הזה".
יועץ הנשמה
פסק הלכה ייחודי רשום על שמו של הרב פירר. חתומים עליו גדולי תורה שונים, כמו מרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', שהורו לו, שמכיוון שכל זמנו מוקדש לייעוץ בנושאי רפואה, ומרבית התשובות שלו עוסקות בהצלת חיים, הרי שהוא פטור לחלוטין מלימוד תורה.
אבל הרב פירר מסרב לוותר. יש לו סדרי לימוד קבועים וחברותות לאורך שעות היממה. רק במקרים קיצוניים במיוחד הלימוד לא מתקיים. בעת הצורך עוזריו יודעים לאתר אותו. כששאלנו אותו השבוע על כך חייך במבוכה, טען שאנחנו מגזימים בנושא שעות הלימוד וכמות החברותות, אך הודה שהוא יושב ולומד שכן זאת התכלית.
הזמן שלו מחושב. ב -5 בבוקר הוא כבר בבית המדרש של בעלזא מתכונן לתפילה. לאחר התפילה יש לו קבלת קהל קצרה, אליה מוזמנים אנשים מראש. לא אחת מגיעים אל המקום גם אנשים ללא תור. הוא משתדל לענות בסבלנות לכל הפונים, אם כי זכות קדימה ניתנת למי שהוזמנו מראש.
"אני משתדל להקשיב לכל אחד", אומר הרב פירר בכנות. "קורה שאנשים ממתינים לי לפני התפילה בחמש בבוקר, כדי לשאול על ניתוח קטן שהם צריכים לעבור. אני מבין שאם הגיעו עד אלי והשקיעו מאמצים, אין ספק שזה חשוב להם מאוד ואני משתדל להקשיב להם. לפעמים אחרי אדם כזה עומד בתור אחד אחר שעומד בפני ניתוח לב שלישי או שנאבק במחלה סופנית. אני משתדל לענות לכולם".
▀ אומרים שמאוד קשה להשיג אותך…
"יש מערכת מסודרת של מתן מענה. 70 אנשים מדי יום משוחחים איתי בטלפון, באמצעות מערכת השיחות הממוחשבת ומקבלים מענה לכל שאלותיהם. אליהם תוסיפו את מי שמזמינים תור ומגיעים לייעוץ במשרד 'עזרה למרפא', ויש גם את המקרים הדחופים. מלבד כל זה יש את צוות העוזרים שלי שמעביר אלי שאלות שמגיעות אליהם. מי שבאמת זקוק לי – מקבל מענה.
"חלק גדול מהשאלות אינן 'חיים או מוות', וסובלות דחייה עד למענה מסודר. מצד שני אני זוכר ויודע שאנשים נמצאים בלחץ רב בגלל בעיה רפואית שהתגלתה. יכולים להתקשר אלי בשבת או בחג לשאול האם לעשות 'דיקור מותני', כיוון שהרופא אומר שצריך לעשות. יש מי שממתינים לי החל מלפנות בוקר לשאול האם לעשות ניתוח שבר. אני עונה, כי הם בלחץ, אבל מי שיבחן את הדברים בפרספקטיבה, יבין שיש הגזמה וצריך להפעיל שיקול דעת".
▀ אם כבר מדברים על שיקול דעת לפני שפונים אליך, זה נכון להרים טלפון לרב פירר, או שצריך לסמוך על דברי הרופאים?
"גם את זה צריך לקחת בפרופורציה. אף אחד לא יפריע לרופא שמכניס הנשמה. צריך מעט הגיון ולוגיקה. אני חושב שכשיש פרוצדורה יותר מורכבת, שמטבע הדברים גם לוקחת את הזמן שלה, אפשר לבקש להתייעץ עם מישהו חיצוני כמו רב ולקבל את חוות דעתו. אם אפשר להמתין וזה לא עניין קריטי של שניות, כדאי גם למטופל וגם לרופא שהמטופל יהיה רגוע. אני לא רואה סיבה לא לאפשר את זה. לדעתי זה מתבקש גם מצד הרופא וייתן לו רוח גבית למהלך הרפואי שהוא רוצה לבצע.
"לפני מספר שנים, בנו של מנהל אחד מבתי החולים אושפז לבדיקות. הרופא שטיפל בו המליץ לבצע בדיקה מסוימת, שנחשבת להליך פשוט. המנהל סיפר לי שהוא שאל חצי מרופאי בית החולים האם לבצע את הבדיקה ועד כמה יש בה סיכונים לפני שנתן את אישורו לביצוע הבדיקה. למדתי מזה, שרמת החרדה של המטופלים ובני משפחותיהם ראויה לתשומת לב מרבית".
"בעבר הייתי נוסע אחת לשנה לאוניברסיטת 'בן גוריון' להרצות לסטודנטים שנה שישית ברפואה. פרופ' שמעון גליק ארגן כמה הרצאות בנושאים רפואיים שונים, ואני הייתי חלק מהן. היה סטודנט שהציג בפניי את השאלה הזאת. השבתי לו, שאנשים מתייעצים עם הרב שלהם – כי הרב יודע מה הם חיי אדם. ההסתכלות שלנו, החרדים, על חיי אדם, שונה לחלוטין מההסתכלות של האוכלוסייה הכללית. הם חייבים להבין את זה. מבחינתם הם רואים את זה כהתייעצות עם 'באבות', אבל זה ודאי לא נכון וחשוב שאנשים יתייעצו ויעשו את מה שנכון עבורם".
זיכרון קליני
בציבור החרדי ומחוצה לו, השם שלו 'הרב פירר' – הפך למהות. להגדרה של תפקיד. הוא היועץ הרפואי הכי בכיר, והוא שמוזעק בכל מקרה שבו אחד מגדולי הדור זקוק לסיוע רפואי. אבל יש לו עוד מגוון רחב מאוד של פעילות ועשייה:
הוא משמש כראש הקהל של בעלזא בבני ברק, תפקיד עם הרבה אחריות שדורש ממנו להיות מעורב בנושאים רבים הנוגעים לעשייה בחסידות הענקית, הוא מעורב בפעילות של קרנות צדקה, חבר הנהלה של 'חברה קדישא' תל אביב ויש לו עוד עיסוקים. סדר יומו מסודר ומוקפד. חלקים ממנו אינם מאפשרים סטייה. כזו היא השעה שבה הוא נותן מענה טלפוני.
בהגיע השעה, מערכת המחשב מאתרת אותו ומתחילה להעביר אליו את השיחות. "המחשב הוא גולם", נאנח פירר. "אני לא יכול לבקש ממנו שימתין מעט. בהגיע השעה, הוא מחבר אותי לשואלים". אגב, אומרים שהמחשב הוא היחיד שפירר לא יכול לו…
סדר יומו כולל גם ביקור בבתי חולים שונים, שם הרופאים מתייעצים איתו במגוון דברים. עמידה אקראית מהצד במפגש כזה בעבר, לימדה אותי על ההערכה הרבה כלפיו והידע הרב שיש לו בעולם הרפואה. הוא מעולם לא למד רפואה, אך הידע והזיכרון שלו מעשרות אלפי המקרים הרפואיים שראה ושמע, לצד הבקיאות המדהימה בכל החידושים בעולם הרפואה, יחד עם כושר הניתוח של סיטואציות מורכבות – הפכו אותו לאחד מאנשי המפתח בתחום. רבים מתייעצים איתו לפני ביצוע פעולות רפואיות סבוכות.
▀ זה שאתה לא שוכח כלום לא מפריע לך לפעמים?
"אם מנצלים את זה לדברים טובים, זה נהדר וזה מה שאני משתדל לעשות להשתמש בזה לטובה".
השנים הרבות שבהן הוא עוסק בתחום, לא הקהו אף לא במעט את ההתעניינות שלו בתחום הרפואה. לא מכבר טס למדינה שאינו נחשבת ידידותית למדינת ישראל, כדי לראות בפעולה רופא שעוסק בתחום הלב. במשך יום שלם הוא עקב אחר עבודתו בחדר הניתוח והתפעל מיכולותיו וכישרונו. הוא ניסה להביא את הרופא לארץ כדי שינתח, אך הרופא חשש מהתנכלות הרשויות והשלטון. מי שמכירים את פירר יודעים שבתחום הקרדיולוגיה בנושאים מסוימים, שההבדלים בהם דקים, הוא ישלח חולים אל הרופא וימליץ להם לעבור את הניתוח אצלו.
במקרה אחר טס לראות רופא מנתח כבד בדרום קוריאה. יממה שלמה צפה בו, התרשם מאוד מהיכולות לו ואז חזר לארץ. שלושה חולים שעל פי המקובל בעולם הרפואה אמורים היו לא להיות בעולם הזה, נמצאים עדיין יחד עם בני משפחותיהם לאחר שנותחו על ידו.
השעון מורה על השעה 21:40 בלוח הזמנים שלו 40 דקות הן המון זמן. גם ל'הכרת הטוב' יש גבול. אנחנו יוצאים החוצה. הוא כבר משוחח שוב בטלפון. עוד ייעוץ רפואי לצד השני של הגלובוס. הרוטינה שקיימת כבר שנים ממשיכה. יש מי שזקוקים ליעוץ רפואי ויש מי שמתמסר לתת אותה.
(מתוך "המשפחה" ל' בחשון תשע"ט. אליעזר שולמן ויעקב פלבינסקי)