כתב בספר עבודת ישראל (עמ"ס אבות פ"ג מ"א): "יש ימים בשנה שהם שפלים, דהיינו ימי בין המצרים, יוכל אדם יותר להעלות יותר נצוצות ויותר אבנים טובות ומרגליות יוכל ללקוט בהם ולהעלותם… וכל זה צריך לתקן בתורה ובתפלה ובתשובה".
ואדרבה בימים אלו הקדושה רבה מאוד, וכמשל אבן טוב שלפי גדולת ומעלת האבן הטוב, כמו"כ יש עליו כיסוי גדול יותר.
והביא עוד בעבודת ישראל (פרשת מסעי) בשם המגיד ממזריטש "רמז בפסוק (איכה א, ג) כל רודפיה השיגוה בין המצרים, דהיינו כל מי שרודף להמליך את הבורא יוכל להשיג יותר דוקא בימים אלו בין המצרים. למשל כי כשהשר יושב בביתו אז אימתו מוטלת אשר לא כל איש ואיש יכול לבא פנימה, מה שאין כן אם השר עובר בשוקים וברחובות חוץ לפלטרין שלו אז הוא קרוב לכל קוראיו ויאזין שועת כל הקוראים בשמו… לכן הרשות נתונה לכל אדם להתקרב אל מלכו של עולם והוא עונה אליהם, עכ"ל".
ולכן, הימים הללו הם ימים מסוגלים מאוד להתקרב אל השי"ת, ואף כי האור בימים אלו הוא מוסתר, על כן אנו מבקשים שאותו "אור" – "יזרח לישרים", שנזכה לראות ולנצלו כראוי.
וכן מצינו כי צום תשעה באב נקרא "מועד", וכמו שקונן ירמיה הנביא (איכה א, טו) "קרא עלי מועד לשבור בחורי", וכתב השל"ה (בלק, תו"א): "ורמז כי לעתיד יהיה צום רביעי לחג לששון ולשמחה. ותשעה באב נקרא מועד כמו שנאמר (איכה א, טו), קרא עלי מועד, על שם עתיד שיהיה חג". וכבר כיום הוא נקרא 'מועד' כי ה'ששון והשמחה', נמצאים כבר היום, אלא שהם מכוסים ומוסתרים.