לאחר קריאת התורה מגביהים את ספר התורה ואומרים באהבה: "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, על פי ה' ביד משה". בבאור אמירה זו ופשרה, אמר פעם רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל בדרך משל:
קבלן גדול קנה מהממשלה את הזכות לבנות מסילת ברזל באורך כמה אלפי קילומטרים. אחד מתנאי ההתקשרות בינו לבין נציגי השלטון היה, שיסיים את העבודה תוך זמן קצוב, והוצרך להפקיד בידיהם סכום כסף גדול כערבון, שאם לא יסיים את עבודתו עד אותו תאריך – יפסיד את שכרו, וגם כל ההוצאות הגדולות שהשקיע, ושעלו לסכומים של מאות אלפי רובלים – יהיו על חשבונו.
האיש קנה את כל החומרים הנצרכים לעבודה וכמו כן שכר פועלים רבים, ומאחר שידע עד כמה קשה היא העבודה, כי בימות החורף נערם שלג בדרכים, וגם בקיץ פעמים רבות יורד גשם שוטף ואי אפשר לעבוד, ודרך הפועלים שהם עצלים בעבודתם – על כן שכר עליהם אנשים, מנהלי עבודה, שינצחו על המלאכה המרובה שתושלם בזמן המדויק.
אחרי שהצליח האיש לסיים ביגיעה רבה את העבודה בזמן, וקבל מנציגי השלטון את סכום הכסף שהובטח לו, הלך לבנק הגדול של הממשלה, שם הפקיד את כל הכסף, וקבל מהפקיד פנקס קטן בו נרשם סכום הכסף הגדול שהופקד לזכותו, ואז שב לעירו בשמחה רבה. בבואו העירה, יצאו אנשי עירו לקבל את פניו כי שמעו שנעשה עשיר גדול. הביטו אנשי העיר על חפציו וצרורו וראו כי לא הביא עמו דבר. שחקו עליו כולם באמרם: "מה יצא לאיש הלזה מכל העבודה הרבה וההשקעה הכספית העצומה שהשקיע, הנה עתה אין לו דבר", כי חשבו שיביא עמו שקים מלאים כסף… חייך הלה ואמר להם: "יש בידי פנקס קטן אשר כל עמלי מונח בו". הוציא את הפנקס הקטן והראה להם: "זהו שכרי!"
התחילו להתלוצץ ממנו: "כלום על כמה שורות אלו הכתובות בפנקס הקטן כדאי היה לך להתייגע כל כך הרבה זמן?!" אמר להם: "שוטים שבעולם, אין אתם יודעים כי כל שורה ושורה וכל אות ואת בפנקס זה עולים לכמה אלפי רובלים?!" "והיכן נמצא הכסף?" שאלוהו. "כספי מונח באוצר הממשלה", הסביר האיש, וכל יום ויום אני מרוויח הרבה כסף מהפנקס הקטן הזה", והתחיל לרקוד ולשמוח עם הפנקס הקטן, באמרו: "זה שכרי על כל עמלי".
וכך בנמשל, הטיפשים שואלים את אלה היגעים בתורה ובקיום מצוותיה – איה שכרכם? ובתשובה לכך מגביהים הלומדים את התורה ומראים להם כי כל אות ואות מן התורה, כל תיבה ותיבה, וכל המצוות שבתורה – כל אלו הם בבחינת 'צ'קים' לבנק הבטוח של הממשלה העליונה, פרותיהן בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא ויפה שעה אחת קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
(ומתוק האור)