סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א מעשה שאירע זה עתה, ביום רביעי פר' בראשית (כפי ששמע מזקנו של בעל המעשה):
אברך צעיר, כחודשיים לאחר נישואיו הוצרך להתאשפז בבית חולים מפני סיבה מסוימת, וקבעו הרופאים כי ביום רביעי יגיע זמנו להשתחרר מביה"ח בשעה טובה.
בהגיע העת המיועד הגיעו ב"ב ללוותו, ושוחחו שניהם בחדר (כי עדיין לא נשלמו כל הסידורים). באותה שעה הוכנס לאותו חדר איש יהודי שהיה צריך לעבור טיפול מסוים, אותו איש רצה שיטפלו בו מיד, אלא שהרופאים אמרו לו שמתחילה עליהם לערוך בו כמה וכמה בדיקות.
החל הלה להרעיש ו'להפוך עולמות' על שאין מטפלים בו מיד כראוי 'למעלת כבודו'… והרים טלפונים למחות על העוולה, ובתוך כדי כך קצף על האברך ועל ב"ב אשר הם משוחחים בחדר ומפריעים לו, ופקד עליהם לצאת מן החדר, וכמו שנאמר 'האחד בא לגור וישפוט שפוט'…
השנים שתקו ולא השיבו לו כגמולו, אלא יצאו מן החדר.
לא ארכו הדקות, ונתגלה לפניהם נס שאירע להם. אחד מעובדי ביה"ח גילה את אזנם: "נס היה לכם שיצאתם מיד, כי ברגעים הללו נתברר שהלה נדבק ב'ווירוס', ואלמלא יצאתם מיד היה עליכם להישאר כאן למשך כשבועיים ימים"…
אתה הראית לדעת כי גם כשמאן דהו עושה לך עוולה שלא כדין, הרי הוא שליח ההשגחה העליונה להציל אותך, ולטובתך גלגלו זאת על ידו.
(באר הפרשה)
היה לי סיפור דומה
כבחור צעיר הייתי טראבל מייקר לא קטן למרות שהייתי גם עילוי לא קטן הייתי בטוח על ישיבה מסויימת יוקרתית שאתקבל בשתי ידיים מה התאכזבתי שסירבו אפילו לבחון אותי בגלל התנהגותי כעסתי מאוד על המשגיח ואומר שאפילו הקפדתי עליו חזק אבל בכל זאת החלטתי להשתנות התקבלתי לישיבה הרבה יוקרתית והדובדבן של הקצפת זה שנישאתי לאחיינית של ראש הישיבה [לא של המשגיח] שלא ידע כלום אודותי