יוחנן וסרמן
"ובערת הרע מקרבך"
כחלק מהפעילות שעושה ארגון 'דרשו' בקרב בני הישיבות, באמצעות זרוע החיזוק שלו 'אחינו', שוחחנו עם כ"ק אדמו"ר מ'תולדות משה' שליט"א, שדיבר על החשיבות של 'בין אדם לחברו' בהיכלי הישיבות, והעניין שהזהירות בכבוד הזולת, ושאר ענייני בין אדם לחברו, הנחוצים לא רק מצד תיקון המידות, אלא גם כתנאי בסיס להצלחה בלימוד התורה.
מאחר והדברים טובים ונכונים לא רק לבני הנעורים, אלא לאנשים בכל הגילאים, איש איש במקומו ובמצבו, חשבנו להביא גם לפתחם של קוראי 'לקראת שבת' היקרים. הדברים נשמעו מפי האדמו"ר, והובאו עם שינויי עריכה קלים, לאחר תרגום ללשון הקודש:
מסופר שפעם בא יהודי נכבד ונשוא פנים אל מרנא החפץ חיים הקדוש זיע"א, והשיח את לבו שיש לו בן שהגיע לפרקו, בחור כליל המעלות בר אוריין ובר אבהן, ומחפשים לו עכשיו שידוך בהתאם.
נענה החפץ חיים ואמר לו: "הנה בביתי יש נערה בת טובים, חרוצה מאוד, היא עובדת ומנקה ומכבסת ומנהלת את כל משק הבית בחריצות יתירה, ובמיוחד היא התברכה במידות טובות וביראת שמים יוצאת דופן, ומעולם לא שמעו אותה מדברת לשון הרע חלילה. היש לך שידוך מוצלח מזה לבחור כליל המעלות???"
אותו יהודי נעלב עד עמקי נשמתו: "אני אומר לכם שהבן שלי הוא בחור כליל המעלות, ושהוא בא ממשפחה מאוד מכובדת ואתם מציעים לי עובדת ניקיון???".
אמר לו החפץ חיים: "אני אומר לך שהיא אינה מדברת לשון הרע, ואתה אומר שאתה מחפש נערה ממשפחה מכובדת???"…
מסביר כ"ק האדמו"ר שליט"א: הסיפור הזה מקפל בתוכו את תמצית העניין של 'הסתכלות נכונה'. אותו יהודי נכבד ונשוא פנים מחפש לבן שלו שידוך טוב, הוא רוצה עבורו את הטוב ביותר, אבל הוא טועה לחשוב שהטוב ביותר נמצא במשפחה מכובדת או בנדוניה עם הרבה כסף. החפץ חיים בעיני הבדולח שלו ובשכלו הזך והישר, ידע ש'הטוב ביותר' עבור בחור כליל המעלות, זה להתחתן עם נערה פשוטה וחרוצה, יראת שמים ובעלת מידות טובות! כל השאר לא חשוב…
החפץ חיים הקדוש לא היה רק בבחינת 'נאה דורש', אלא גם בבחינת 'נאה מקיים', שהרי הוא עצמו היה אחד מהעילויים של עולם הישיבות באותו דור, הוא למד בווילנא והציעו לו הצעות שכללו נדוניא גדולה ומשפחה נכבדת, עם נערות משכילות ומוצלחות, אבל כשהוא שמע שה'שלום בית' בבית אמו התערער, כי אביו החורג רוצה אותו כחתן לבתו, ואמו של החפץ חיים טענה שהוא יכול לקבל שידוך הרבה יותר מוצלח, נענה החפץ חיים על אתר, ואמר שהוא מוותר על הכל, ובלבד שלא תיפול קטטה בין אמו ובין בעלה…
לימים סיפר החפץ חיים עצמו, שהוא חשב שהוא מוותר ויתור גדול למען השלום ולמען אמו, אבל בפועל הוא זכה בזכייה עצומה, כי כל חבריו העילויים והמתמידים שאכן קיבלו שידוכים 'טובים', התחתנו עם בנות עשירים שהורגלו לחיי מותרות ותפנוקים, והבעלים שלהן נאלצו בהמשך לצאת ולשלוח ידם במסחר, כדי להעניק להן את מה שהורגלו לו, "ואילו רעייתי", כך אמר החפץ חיים, "היא מסתפקת במה שיש ואינה מפונקת, יוצאת בעצמה לעבוד בחנות שפתחה כדי לפרנס אותי, וכך נתנה לי לשבת וללמוד ולכתוב את ספרי הרבים".
"לולא דמסתפינא", מוסיף האדמו"ר, "אני הקטן רוצה להוסיף על דברי קדשו של מרנא החפץ חיים, שבזכות אותו ויתור עצום, הוא זכה לא רק לכתוב את ספריו הקדושים, אלא הוא גם זכה שהם יתקבלו בכל תפוצות ישראל, וכיום אין בית יהודי שאין בו 'משנה ברורה' ו'חפץ חיים'.
"זה שכרה של הסתכלות נכונה, של מי שעינו לא הטעתו, ושידע ש'הטוב ביותר' אינו מסתתר בעושר וכבוד, אלא במידות טובות, בוויתור למען הזולת, בהסתפקות במועט!".
המנקה הגאון
"זכורני בימי חורפי", מספר הרבי שליט"א, "בישיבה בה למדתי אירע פעם שבהפסקת הצהרים לקח אחד הבחורים צלחת מרק עם אטריות וירקות, נכנס עמה לבית המדרש ואכל שם לבדו. אירע מה שאירע, והצלחת על תכולתה התהפכה על הרצפה, ובמקום נקוותה שלולית של מי מרק עם ירקות שלוקים ואטריות רכות…
"הסתיימה הפסקת 'בין הסדרים', בית המדרש התמלא מפה לפה, והשלולית עוד נמצאת שם, באמצע בית המדרש, ובחורים עוברים ושבים, וכמעט דורכים בפנים.
"ראה אחד הבחורים שעוד מעט ידרכו בפנים וכל בית המדרש יתלכלך, החליט למחול על כבודו והלך להביא סמרטוט ומגב, ובעוד כל השאר מסתכלים ולא מזיזים את אצבעם כדי לסייע, הוא ניקה את הלכלוך לכבוד התורה ולכבוד בית המדרש.
"עמדו שם בחורים ואמרו לו שיימנע מכך: 'זה לא כבוד התורה', אמר לו אחד מהם, 'הרי אתה בחור ישיבה, ויש כאן גויים שזה תפקידם לנקות, צריך לקרוא להם ולצוות עליהם שינקו'.
"אבל הבחור ידע שעד שיבואו הגויים ייקח זמן, ובינתיים בית המדרש יתמלא בלכלוך.
"הבחורים ניסו להניא אותו, שאין זה לכבודו של בחור ישיבה, ושמי ששפך הוא זה שצריך לנקות ועוד כהנה וכהנה, אבל הוא לא שעה לדבריהם, סיים לנקות, והתיישב ללמוד.
"עברו מאז לא מעט שנים. אני יכול להעיד שאותו בחור שניקה את בית המדרש, הוא היה אז בחור בינוני. לא היו לו כישרונות מיוחדים והוא גם לא היה המתמיד הכי גדול בישיבה. אבל היום הוא אחד מחשובי הרבנים בארה"ב. וכל כך למה? בגלל שהוא עשה מה שצריך לעשות, ולא שת לבו ללחצים חברתיים וכדו'.
"שמעתי פעם ווארט מיהודי מבוגר, שסיפר לי שהוא למד אחרי השואה אצל הגאון רבי אליהו מאיר בלוך זצ"ל, ראש ישיבת קליבלנד. כשבא להיפרד ממנו בשנת תש"י, אמר לו רבי אליהו מאיר וארט מאוד חזק:
"הקב"ה אומר לאברהם ע"ה, 'ואברך מברכך ומקללך אאור'. הפשט הפשוט הוא שהקב"ה יברך את מי שמברך את אברהם אבינו, ויקלל את מי שיקלל את אברהם אבינו.
"אבל רבי אליהו מאיר אמר ביאור על דרך הדרוש: הקב"ה בירך את אברהם אבינו, שיברכו אותו אלו שצריכים לברך אותו, ושאלו שצריכים לקלל אותו – שהם יקללו אותו.
"למה הכוונה? יש אנשים שאנחנו יודעים שהם אינם הולכים בדרך הישר, ולפעמים אנחנו רוצים למצוא חן בעיניהם, שהם יברכו אותנו ולא יקללו אותנו. אבל האמת שזה צריך להיות הפוך, אם מי שאינו הולך בדרך הישר מתחיל לברך אותנו, זה סימן שמשהו אצלנו לא בסדר. אנחנו צריכים לבדוק איפה טעינו.
"אם המעשים שלנו ישרו בעיני אנשים העקומים האלו, כנראה שגם המעשים שלנו לא כל כך ישרים. וכן להיפך, אם האנשים הישרים מקללים אותנו כביכול, כנראה שאנחנו טועים בדרך. אנחנו צריכים שיברכו המברכים ושיקללו המקללים, ואז אנחנו נדע שאנחנו נמצאים במקום הנכון.
"הבחור הזה שעליו אני מדבר, הוא לא התייחס ל'מקללים'. הם צעקו עליו ואמרו לו שזה לא בסדר, אבל הוא התעלם. הוא רצה שהבחורים עם השכל הישר ועם המידות הטובות שהם יברכו אותו, ולא הבחורים שדואגים לכבוד התורה, רק כדי לתרץ את העצלנות שלהם"…
10.000 $ בהפתעה
בתוך הדברים סיפר לנו האדמו"ר מעשה נפלא, שממחיש את מהותה של השגחה פרטית ואת העובדה שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה.
"היה זה לפני כמה שנים", מתאר האדמו"ר, "ישבתי בפאתי היכל ישיבת 'אור שמח', ועיינתי בספר כלשהו. ניגש אלי בחור, מתלמידי הישיבה, וביקש להיוועץ בי.
"סגרתי את הספר, והתפניתי להאזין לכל היוצא מפיו. הבחור שטח בפני את קורותיו, וסיפר לי שהוא יתום ל"ע, הוא שיתף אותי בלבטים שיש לו בעניין מסוים, ואני יעצתי לו בחמלת ה' עלי את מה שהיה נראה לי נכון לייעץ. הבחור הודה לי בחום, קם ממקומו ופנה לדרכו.
"אחרי ימים אחדים שוב הגיע הבחור ואמר לי שאם אני יכול, הוא ישמח להתייעץ איתי על עניין אחר. שאלתי אותו כיצד הסתיים העניין שעליו דיבר עימי בפעם הקודמת, והוא השיב שהוא לא נהג כמו שייעצתי לו, אלא עשה את ההיפך הגמור, אבל עכשיו יש לו עניין אחר שהוא רוצה להתייעץ עליו.
"וכך חזר הדבר ונשנה כמה פעמים, הייתי מייעץ לו והוא היה חוזר אחרי כמה ימים או שבועות ומספר לי שבפעם הקודמת הוא עשה את ההיפך הגמור ממה שיעצתי לו, ובכל זאת הוא רוצה להתייעץ עמי שוב…
"לאחר שראיתי שכך הם פני הדברים", מספר האדמו"ר, "אמרתי בליבי, מה לי כי אבטל את זמני בשיחה עם בחור, שבכל פעם עושה ההיפך ממה שאני מייעץ לו? אם הוא מסתדר בסופו של דבר בכוחות עצמו, אשריו ואשרי חלקו, יהי לו אשר לו ויניחני לנפשי, להקדיש את הזמן הזה לעסק התורה… למה לי לבטל תורה כדי להעביר את זמנו?
"לאחר מחשבה נוספת אמרתי לעצמי: הרי הבחור הזה הוא יתום. הוא בא לשוחח עימי כי הוא זקוק לאוזן קשבת. ומה בכך אם הוא אינו שומע בקולי? לפחות יש לו נחת רוח וחיזוק מזה שאני מקשיב לו, ושאני שותף בצערו ובלבטים האופפים אותו. וכי על כגון דע לא אמרה תורה 'אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך'?
"נזכרתי בדברי ה'שם משמואל', שכותב שכמו במלחמה בין עמים, כשיוצאים למלחמה הרי משתתפים בה חיילים מחילות שונים ומפלוגות שונות, ויש ממש אנדרלמוסיה ונפגעים והרוגים ל"ע, ויורים מצד לצד, איך הם מצליחים בכלל לכבוש ולהשיג משהו?
"אלא מה? לפני שיוצאים למלחמה עושים תוכנית אסטרטגית וקובעים מטרה. אם היעד הוא ברור, להרוג בחיילי האויב ולהחריב את עריו, גם אם הפלוגות מופרדות זו מזו וכל אחד יורה ומשתמש בכלי נשק אחר, כולם מבינים שהמטרה היא לפגוע באויב ככל האפשר, ולהימנע כמיטב היכולת מפגיעה בצד שאליו משתייך החייל עצמו, כך אפשר להשיג את המטרה.
"כך גם אני. הרי אני רוצה ללמוד תורה, ואיני רוצה לבטל את זמני, אבל אני גם רוצה לשמח יתומים, ולגמול חסד עם הזקוקים לחסד. לכן צריכים לראות מה המטרה? המטרה היא לעשות רצון ה', ורצון ה' הוא שאני אתייחס לאותו בחור ואשמע את אשר על לבבו.
"ואכן כך עשיתי והמשכתי לשמוע אותו ולשוחח עמו, והוא המשיך לעשות הפוך מהעצות שיעצתי לו…
"כחודש וחצי אחרי אותה החלטה שגמלה בליבי, צלצל הטלפון שלי, ועל הקו היה יהודי אמריקאי ששאל אותי אם אני הוא היהודי הזה שמשקיע ביתום שלומד בישיבת 'אור שמח'. אמרתי לו שכן, והוא אמר לי שמאחר והוא קרוב לאותה משפחה, ופוקח עינו על הבחור היתום הזה, הוא רוצה להודות לי מקרב לב על כך שאני מקדיש לו מזמני, כי השיחות האלו מאוד מחזקות את הבחור ומשמחות אותו.
"היהודי האמריקאי ביקש את כתובתי, וכעבור זמן מה הוא שלח לי מעטפה ובה סכום נכבד של עשרת אלפים דולרים…
"חשבתי לעצמי: הרי כמה זמן השקעתי? השיחות לא נמשכו שעות ארוכות, כמה דקות בכל פעם, אם הייתי מרכז כל השיחות הללו יחדיו, ומנסה לומר כמה היה לוקח איש מקצוע על ניהול השיחות הללו במשך זמן שכזה, אני חושב שהוא היה מגיע לסכום של 400 דולרים לכל היותר.
"אבל כשיהודי מחליט לעשות דבר טוב, להקריב מעצמו למען הזולת, כי הוא מגיע למסקנה שזה מה שהקב"ה רצה ממנו עכשיו, חזקה על הגומל לחייבים טובות, שהוא כבר ימצא את הדרך לשלם למי שעושה את רצונו בכפל כפליים מאוצרו הטוב".