היום נלמד: ברכת ההודאה בשעת לידה
יום חמישי כ"ט באייר תשע"ז
עד מתי ניתן לברך 'הטוב והמטיב' על לידת בן?
בעת לידת בן, מברכים האב והאם 'הטוב והמטיב', ואף כאשר יש להם כמה בנים. ובלידת תאומים, יברכו על שניהם יחד; אך אם בֵּרכו על האחד קודם לידת השני, ישובו ויברכו על השני. ואם לא בֵּרכו מיד בשעת הלידה, יכולים לברך גם לאחר מכן, והפוסקים כתבו הגדרות שונות בקשר לזמן שבו ניתן לברך: יש שכתב שניתן לברך רק בעוד שעסוקים בבשורת הלידה ולא הסיחו דעתם הימנה; יש שכתב שניתן לברך רק בעוד שהשמחה קיימת בלבם בתוקפה; יש שכתב שניתן לברך עד שלושה ימים מהלידה; ויש שכתב שניתן לברך עד היום השמיני, יום הברית. ומי שטעה וברך על בן שהחיינו, לא יברך הטוב והמטיב. [שו"ע א, משנ"ב ג, ביאורים ומוספים דרשו, 6, 9, 10 ו־11; וראה ערוך השולחן ב, בן איש חי שנה א פר' ראה אות ח, וכף החיים ו]
מה מברכים בלידת בן ובת יחד?
בעת לידת בת, אף אם האב והאם שמחים במיוחד, וכגון שהיו להם כמה בנים והשתוקקו ללידת בת – אינם מברכים 'הטוב והמטיב'. אולם, בפעם הראשונה בה רואים את הבת, יברכו 'שהחיינו'. ובדיעבד, ניתן לברך אף לאחר הראיה הראשונה, כל עוד שהשמחה קיימת בלבם בתוקפה. ואם נולדו בן ובת יחד – נחלקו הפוסקים אם מברך הטוב והמטיב על שניהם, או הטוב והמטיב על הבן, ושהחיינו על הבת. ומי שחשב שמברכים הטוב והמטיב בלידת בת, ובֵרך כן – לא יברך שהחיינו בעת ראייתה. ועל נכד ונכדה אין לברך שהחיינו בעת ראייתם. ובת שנולדה לאחר זמן רב שבו לא היו להוריה ילדים כלל – יש אומרים שיברכו הטוב והמטיב, ויש חולקים. [משנ"ב ב; ביאורים ומוספים דרשו, 3-6; וראה מקורות נוספים בפסקה הקודמת]
האם מברכים ברכת ההודאה בלידת פג הנמצא בסכנת חיים?
פג הנמצא בסכנת חיים – יש אומרים שאין לברך עליו את ברכות ההודאה הנ"ל בשעת הלידה; ויש אומרים שאם לדעת הרופאים ניתן להתגבר על הסכנה, ניתן לברך 'הטוב והמטיב' על בן; ויש שהסתפק בדבר. ואם נולד ילד בעל מום, כגון 'תסמונת דאון' – יש אומרים שאין לברך את ברכות ההודאה; ויש אומרים שהדבר תלוי לפי הענין, ופעמים שצריך לברך. ואם נולד בן, ואביו או אמו נפטרו בטרם שבן זוגם בֵּרך הטוב והמטיב, לא יברך עוד בן הזוג ברכה זו, אלא 'שהחיינו'; ואף שיש הנאה לנשמת הנפטר או הנפטרת בכך שהשאירו בן זה כזֵכר בעולם – אין מברכים הטוב והמטיב על דבר המסב הנאה רוחנית כזו, כי אם על דבר המסב הנאה גשמית. [שו"ע א, משנ"ב ד, וביה"ל ד"ה בלדתה; ביאורים ומוספים דרשו, 4 ו־8]