"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו" (בראשית ל"ז, א')
ופרש"י בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף.
רבי משה פיינשטיין זצ"ל בס' דרש משה, כתב: נראה דודאי רוצה השי"ת בשלוות צדיקים, שהנאה להן והנאה לעולם ומי סני לצדיקים דאכלי תרי עלמא (הוריות י:).
אלא שהכוונה לענין החינוך והלימוד לבנים, שיעקב חשב שאינו צריך שוב לדאוג עבור חינוך בניו, שהם כולם בחירי ה' וצדיקי עולם שהקב"ה משתבח בהם.
וקפץ עליו רוגזו של יוסף, שמזה חזינן שלעולם אף בבנים היותר גדולים בעולם וביותר צדיקים צריך האב שלא להסיח דעתו מהם ולהוכיחם ולהורותם איך להתנהג, ע"כ.
ומאבי מורי שליט"א שמעתי, לבאר: שיעקב אבינו חשב שהשלים עצמו ותפקידו לאחר כל הנסיונות שעבר, ורצה לטעום טעם של עולם הבא, כמו שמובא בתדב"א שבסוף ימיו של יעקב במצרים טעם טעם של עוה"ב במשך י"ז שנים, אבל הקב"ה רמז לו שאמנם את עצמו הוא השלים, אבל יש לו תפקיד נוסף, והוא ההמשכיות של עם ישראל, והזיכוך שלהם, וזה נעשה ע"י ירידתם למצרים, וזהו "רוגזו של יוסף".