היום נעסוק בנושא: כיוון התפילה
יום שני כ' באדר א' תשע"ו
מי שהחל להתפלל שלא לכיוון הנכון - האם צריך לשנות כיוון?
לפני תחילת תפילת העמידה, צריך המתפלל לדַמות במחשבתו כאילו הוא עומד בבית המקדש אשר בירושלים, לפני הכַּפּוֹרֶת אשר על הארון, בקודש הקדשים; ובתפילה עצמה צריך להפנות את גופו למקומות אלו, דהיינו, שהמתפלל בחוץ־לארץ יפנה לכיוון ארץ ישראל, והמתפלל בארץ־ישראל יפנה לכיוון ירושלים, והמתפלל בירושלים יפנה לכיוון המקדש. ואם החל להתפלל את תפילת העמידה שלא לכיוון הראוי, לא יזוז ממקומו, ואם יכול - יטה את פניו לכיוון הראוי. אולם, המתפלל בציבור בבית הכנסת ישַׁנה את כיוון עמידתו אף באמצע ברכה. [סעיף א-ב וס"ק ג, ז ו־י; ביאורים מוספים דרשו, 1 ו־7]
מדוע נקרא הקיר שבו ניצב ארון הקודש בשם 'מזרח'?
מנהג ישראל מקדמת דנא להציב את ארון הקודש בקיר שלכיוונו מתפללים, כדי שבעת התפילה יהיו פניהם מול הקודש. וכינויו הרווחַ של קיר זה - 'מזרח', מקורו במדינות השוכנות ממערב לארץ ישראל, שבהן כיוון התפילה הוא לצד מזרח העולם. ויש להקפיד בבניית הקיר והצבת ארון הקודש, שיהיו מכוונים במדויק אל מול ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש. ואם העמידו את ארון הקודש בקיר אחֵר, יש להתפלל לכיוון התפילה הראוי, אך אין להפנות עורף לארון הקודש; וכן אם הציבור מתפלל לכיוון ארון הקודש, יש לנהוג כמותם ולהטות את הפנים למזרח. [ס"ק ט-יא וביה"ל ד"ה אין; ביאורים ומוספים דרשו, 3; וראה שם, 4]
כיצד מקיימים את סגולת החכמה והעושר הנזכרת בגמרא?
בגמרא נאמר כי התפילה לכיוון דרום היא סגולה לחכמה, ולצפון - סגולה לעשירות. יש מפרשים שיַפנה את גופו לכיוונים אלו ויטה את ראשו לכיוון התפילה הראוי, אם הוא שׁוֹנֶה; ויש מפרשים שיַפנה את גופו לכיוון התפילה הראוי ויטה את ראשו לדרום ולצפון, וכן יש לנהוג. ויש שכתב שאין להטות את הראש במשך כל התפילה, אלא כשמתפלל על חכמה יטה לדרום, וכשמתפלל על עשירות יטה לצפון. ואם כיוון התפילה הראוי הוא לצד דרום, או לזווית מזרח־דרום, אין להטות את הפנים לצפון, כיון שהופך בכך את פניו מכיוון התפילה הראוי. [סעיף ב וס"ק יב; ביאורים ומוספים דרשו, 8]