הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
בסוכות תשבו… למען יידעו דורותיכם!
הסוכות הססגוניות כבר מוצבות בכל מרפסת ובכל חצר, מעוררות התרגשות ומניעות את מיתרי השמחה בלבבות. מתוך תחושה עילאית של טהרה וקדושה אנו יוצאים מיום הכיפורים, נשאבים לחיקו של אבא, אל החיבוק האהוב בתוככי סוכתו, אל צלו הנעים ומחמם הלבבות. אנו באים בשערי הסוכה מתוך תחושה מרוממת, הנה כי כן, שוב זוכים אנו להיכנס אל החג שכל כולו שמחה והתרגשות, 'ושמחת בחגך והיית אך שמח!'
חג הסוכות מרומם את כולנו טפח וטפחיים מעל קרקע החולין השגרתית, מאפשר לנו ימים של הוד אלוקי כובש. אל הסוכה אנו באים יחד עם האושפיזין, חולקים עם בורא עולם ועימם קורת גג משותפת, ואין ספק כי עובדה זו ממלאת את ליבנו בשמחה. הרגליים כבר נישאות מאליהן בריקודי 'שמחת בית השואבה', מתוך הודאה ושמחה אין קץ.
בנקודה זו יש משהו שדורש התבוננות: מה יש בו, בחג הסוכות, שגורם לרצון השמחה לפרוץ, שמרעיד את הלבבות בשמחה נרגשת? מדוע דווקא בצאתנו מן הבית הממוזג והנעים אל הסוכה שהיא 'דירת עראי' – או אז יימלא פינו שיר ושפתותינו רינה? מהו הסוד הקסום הטמון בחג הסוכות, שפשוט נוטל את נפשנו ומרקיד אותנו בשמחה ללא גבול, באושר אינסופי?!
כדי לבאר זאת, הבה נגלה רובד עמוק בטעם מצוות הסוכה, אותו חושף הרשב"ם – מגדולי הראשונים, בבארו את טעמה של מצות סוכה. וכך הוא מבאר את הפסוק 'בסוכות תשבו שבעת ימים… למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי…':
בני ישראל צעדו להם במדבר, 40 שנה. עם שלם, 600,000 גברים ומשפחותיהם, נדדו בין 48 תחנות לאורך 40 שנה. היה להם רק אוהל מתנופף ברוח, לא היתה להם הכנסה קבועה, בוודאי שלא נכסים. הכל היה עראי, שברירי, נטול כל ביסוס של קבע. אחרי 40 שנות נדודים במדבר הצחיח, הם מגיעים לארץ המובטחת, ואז כל יהודי מקבל בית מלא בכל טוב, חלקת אדמה בה הוא מגדל גידולים משכרים, לפתע נוחת על היהודי עושר מופלג…
כאן על היהודי להיזהר ולהישמר, לבל יחשוב שהדבר מובן מאליו. שלא יהרהר ולו לרגע שכל הנכסים שקיבל, הבית שבנה, האוצרות שבמרתפיו, האילנות שלו הכורעים תחת הפירות העסיסיים – כל אלה הם נכסיו האישיים, הפרטיים, משלו ומיכולתו. לפיכך, אחת בשנה, למשך שבוע ימים, מצווים אנו לצאת אל הסוכה. לחוש שוב את העראי, להרגיש בשנית את תחושת הנדודים, לחיות שוב תחת השמש הקופחת, בין מחיצות ערטילאיות ומתנופפות…
ואז – אז ייזכר היהודי, שכל האוצרות בהם זכה, אינם משלו, הוא קיבל אותם במתנה. אז ישוב ויתעורר כי לא מכוחו ומעוצמתו זכה בחיל הזה. הבית, הנכסים, האוצרות, הטוב הממלא את חייו – את הכל הוא מקבל במתנה מבורא עולם, מתנת אהבה מאבא. וכשנקודה זו תתחדד בלבו – או אז יפרוץ פיו ולבבו בשירת הודאה נרגשת לאבא שבשמים, לבו יימלא רגשות גיל ותודה למי שנתן לו את כל המתנות הללו…
מצוות הסוכה נועדה אפוא, 'למען יידעו דורותיכם'. כדי שלדורי דורות, יהודים יזכרו שכל מה שבידיהם, כל האוצרות והנכסים שלהם, הכל מגיע מבורא עולם. אז יתרונן ליבם בשירה והודאה, הם יודו בשמחה על כל מה שזכו בו!
כי כשאדם מגיע למסקנה הפשוטה שאין לו כלום, לא מגיע לו כלום, הוא לא שווה כלום – הכל הוא מקבל מאבא, הכל: הכשרונות, היכולות, הכוחות, הבריאות, הילדים, הכסף, הקשרים – הכל בכל מכל כל אינו משלו, או אז לבו נרגש בהודאה על כל המתנות הללו, אז מבין הוא כי 'טוב להודות להשם ולזמר ולשמך עליון'!
ואז, אז לבו גואה בשמחה. זה מה שמכניס את השמחה ללב יהודי בחג הסוכות. כי כשההודאה כובשת אותו – הוא מבין שכל מה שנראה כי חסר לו – לא חסר לו באמת, הרי את מה שיש לו קיבל במתנה, וכיצד ילין על מה שלא קיבל?! מתוך תחושה כזו, כשהתובנה הזו מתחדדת, לבו נישא בריקוד סוחף בכניסתו לסוכה, כי היא היא המייצגת את העובדה שכל מה שיש לו הוא מתנה, ולכן הוא כה שמח, מאושר, מלא ברגשי הודאה אינסופיים!
הבה ניכנס עם המסר הזה אל הסוכה, ובעיקר – הבה נחיה אותו בליבנו בתוככי הסוכה, ונצא מהסוכה עם מבועי הודאה נרגשים לבורא עולם. הבה נבין את המסר הבוקע מהדפנות ומהסכך, כי כל מה שיש לנו הוא מתנה, ולכן – אנו מקבלים בתודה את מה שיש, מודים גם על מה שאין, ונרגשים עד אין קץ להודות מכל הלב תמיד.
וככל שנשקיע בהודאה, ככל שנחדד בליבנו את עוצמת ההודאה לה', ככל שניתן להודאה ביטויים בשגרת חיינו – כך נובטח שבורא עולם יוסיף ויעניק לנו מניסיו הנפלאים, ונמשיך ונודה על השפע המושפע עלינו, בשמחה ובטוב לבב!
נעימה שהביאה דירה בצליליה…
הסיפור הבא הוא 'תגובת שרשרת' מרגשת, סיפור שנובע מסיפור שפורסם בגיליון זה. הוא לוקח אותנו במסע בזמן כמעט 4 שנים לאחור, אל גיליון פרשת וישב תשע"ו –מס' 56, אותו ניתן לקרוא בספר 'פניני פרשת השבוע', חלק א', עמוד תרנ"ה. את הסיפור שמענו מבעל המעשה, הרה"ג ר' ראובן שפירא שליט"א – מראשי ישיבת 'מקור ישראל' בפריז, וזה דבר המעשה:
בגיליון האמור, הובא סיפורו של הרב עזרא מזרחי הי"ו, שגילה כי הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך או"ח סימן נ"א כי בתפילת שחרית יש לומר את 'מזמור לתודה' בשירה ובנעימה. זו הלכה שאינה מפורסמת דיה, והרב מזרחי התמסר לפרסמה, וזכה לראות ישועה גדולה. הרב שפירא קרא את הסיפור, ניגש לארון הספרים, פתח שולחן ערוך, וגילה כי אכן כן: מרן ה'בית יוסף' פוסק להלכה, כי יש לומר 'מזמור לתודה' בניגון ובנעימה.
לאור זאת, החליט הרב שפירא כי ככל הנראה ניתנה לו זכות שמימית להפיץ את דבר הלכה זו, והחל לפרסמה. הוא פנה למוסדות חינוך, בירר אלו קטעים בתפילה מושרים בניגון, והתברר לו כי קטעים רבים מושרים בנעימה, אולם 'מזמור לתודה' אינו אחד מהם. 'אדרבה,' היה אומר הרב שפירא למחנכים ולמנהלים עימם נפגש, 'אמצו את ההלכה הזו, חנכו את תלמידיכם לשיר את 'מזמור לתודה'. זו הלכה פסוקה, אשר אם יתחילו התלמידים מנעוריהם לקיימה – גם כי יזקינו לא יסורו ממנה!'
כך החל הרב שפירא לחזק ולעודד את שירת ה'מזמור לתודה', כביטוי רגשי סוחף לרגש ההודאה הגואה בלב כל יהודי, לנוכח חסדי ה' ונפלאותיו. הוא ומשפחתו, חבריו ומכריו, כולם נסחפו אל השירה, ומקהלה מעניינת של שירת 'מזמור לתודה' החלה עולה, מבתי כנסת, מבתים, מכיתות לימוד בת"תים, בבתי ספר ואפילו בסמינרים…
תקופה קצרה אחר כך השיא הרב שפירא את בתו למזל טוב, והחל מחפש לרכוש דירה עבור הזוג הצעיר. אולם כל הנסיונות והמאמצים, המרדפים אחר המתווכים וההתרוצצויות הרבות – לא הניבו את הדירה המיוחלת. יום אחר יום הם מתקשרים, מבררים, רצים מדירה לדירה, בוחנים ובודקים, מוכנים כבר להתפשר על כמעט הכל – ועדיין לא נמצאה הדירה הראויה להם. כל יום שחולף עולה דמי שכירות יקרים, הכסף לרכישת הדירה מוטל כאבן שאין לה הופכין, אולם הדירה – איננה!
בצר לו החליט הרב שפירא לנקוט בשיטה בה נקט הרב מזרחי, כפי שפורסם בגיליון מס' 56 האמור. הוא תכנן מסע לציונו של ה'בית יוסף' אשר בצפת, ובימים שקדמו לנסיעתו שב ועודד את אמירת 'מזמור לתודה' בשירה ובנעימה. גם ביום בו נסע צפתה, עוד באותו בוקר, ביקר בשני מוסדות נוספים, מעודד עוד ועוד אנשי חינוך לצרף את כיתותיהם למקהלת 'מזמור לתודה' העולמית…
לאחר מכן הצפין צפתה, הגיע אל ציונו של ה'בית יוסף'. עם בואו השתטח על הציון בבכי נרגש, הודה לה' מעומק לבו על כך שהיתה לו הזכות להפיץ הלכה בישראל ולעודדה, וביקש ממחבר אותה הלכה, בעל ה'בית יוסף' וה'שולחן ערוך', שיפעל עבורו בשמים כי כשם שזכה לשורר 'מזמור לתודה' בניגון, יזכה גם לשורר 'מזמור שיר חנוכת הבית' בניגון עליז, בביתם החדש של בתו וחתנו…
בתום שעה ארוכה של השתפכות הנפש על הציון, ולאחר שפירט את סאת הבירורים והטלטולים שהיו מנת חלקו בחודשים האחרונים בתקווה למצוא את הדירה המיוחלת, שב הרב שפירא לשכונת מגוריו – היא שכונת הר נוף בירושלים, ועוד באותו ערב פגש ידיד שהתעניין בשלומו. בין הדברים עלה נושא חיפוש הדירה, כשהידיד מספר כי אף הוא חיפש דירה בכל ירושלים, אולם לא מצא דירה כלבבו, ונאלץ להתפשר ולרכוש דירה שלא בדיוק מתאימה לו…
'והנה', מוסיף הידיד ואומר, 'עכשיו מתקשר אליי מתווך, ומציע דירה מושלמת, נוף מדהים, 4 חדרים במחיר 3. רוצה אותה?'
'ברור!' – קרא הרב שפירא, וקיבל לידיו את מס' הטלפון של המתווך. עוד באותו יום התקשר אליו, והם קבעו להיפגש ולראות את הדירה למחרת – ביום ששי. הרב שפירא נכנס אל הדירה יחד עם בתו וחתנו, ועיניו לא שבעו מלראותה – הרי זו בדיוק דירת חלומותיהם, גדולה, רחבת ידיים, נוף מרהיב, והמחיר – נמוך משמעותית ממחיר השוק!
כבר במוצאי שבת נחתמה העיסקה כדת וכדין, דירת החלומות נרכשה לזוג הצעיר והמאושר. ולהרב שפירא לא נותר אלא לשוב ולומר, כי הוא רואה בעיניו עד כמה ה'מזמור לתודה' בשירה ובנעימה פועל ישועות נשגבות, מחולל מהפכות רצויות, יוצר ניסים גלויים!
וללמדנו בא: אין זמן מתאים כימי חג הסוכות, להטמיע אל הלב, לקרב אל ההבנה, להפנים אל הנפש, את ההתרגשות, השמחה והשירה הבוקעות בכל הזדמנות להודות לה'. זה הזמן לקבל על עצמנו לשורר 'מזמור לתודה' בשירה נעימה, להצמיד לחן משמח וקליט למילים הנפלאות הללו, להכין את הלב והנשמה לשירה נרגשת בעת אמירת 'מזמור לתודה'!
כי 'מזמור לתודה' איננו מילים, הוא שירה, שירת הלבבות, הודאה גואה. הבה נעמיק את רגשי ההודאה שלנו לאבינו שבשמים, הבה נחזק אותם בכל ליבנו ומאודנו, הבה נודה לה' על כל חסדו הטוב. וככל שנעשה זאת, ככל שנשקיע זמן, מחשבה, תווים ומנגינה בהודאה לה' – כך נזכה לראות כי בורא עולם נותן לנו שפע של סיבות טובות נוספות להודות עליהן, נפתח לעצמנו את שערי השפע והנפלאות ונוריק על עצמנו ברכה עד בלי די!
מסגרת לעמוד הראשון:
'ספריי' חדשני לאווירה ביתית…
אם יש משהו שהוא שאיפה של כל בני האדם באשר הם, זו השאיפה לחיים שלווים, רגועים, נטולי מתח, מריבות, חיכוכים וסכסוכים. מה יבקש האדם זולת לשבת בשלווה בביתו, כשכל משפחתו, קרוביו, שכניו ומכריו חיים אתו בשלום, מחייכים אליו – והוא מחייך אליהם בחזרה. מה יכולה להיות שאיפתו של יהודי, חוץ מלשמור על אווירה טובה וחיובית בבית, לשמוע מילים טובות נעימות לאוזן, חיוכים מכל עבר…
נשמע מוגזם? אולי, אבל זה קרוב אלינו מאוד, ודווקא עכשיו. הנה גילוי מספר 'כף החיים' סימן תרכ"ה, הסכיתו היטב למילים: 'הזהיר במצוות סוכה ועושה אותה כתיקונה – מובטח לו שלא תהיה מריבה בביתו כל אותה שנה!'
כן, ממש כך, פשוט וחלק. ביטוח נגד מריבות, סכסוכים וחיכוכים, מין 'ספריי' מרענן שמשרה בבית אווירה טובה באופן תמידי. כיצד? הזהירות במצוות סוכה החביבה, בדקדוק הלכתי בהקמתה, בהידורה, בהשקעה בנוי סוכה, בקיום מצוות הישיבה בה – זה מה שמבטיח חיים שלווים נטולי מריבות כל השנה!
ההזדמנות לזכות בפוליסת הביטוח הזו לשנה שלימה – היא עכשיו. הבה נהדר בהקמת הסוכה שלנו, שתהיה עשויה כהלכתה ללא פקפוק, נאה ויפה, מהודרת ונקיה. הבה נקיים את המצוה מכל הלב, לשבת בה באהבה, לא לשתות או לאכול מחוצה לה, להתחבר אליה באמת. כך נזכה לחיים רגועים ומאושרים, תקינים וטובים, בסוכות ובכל ימות השנה!