הרב צבי וינברג
בספר הזכרון "זכור לדוד" (לזכרו של רבי דוד פרנקל ח"ב עמ' ר"נ) מסופר:
בשנת תשי"ב כשהאדמו"ר מסאטמר ז"ל היה בירושלים, היתה אז שנת השמיטה ומטעמי קדושת שביעית נתן האדמו"ר פקודתו לגבאים לקחת עמהם מחוץ לארץ כל מה שצריך עבורו כדי שלא יצטרך לאכול שום דבר מארץ ישראל.
ואכן כך עשו ואת הכל לקחו איתם, ואפילו חלב לשתיה לא החסירו מלהביא עמהם, כי האדמו"ר לא רצה לשתות חלב בהמה טרי משום איסור ספיחין, מכיוון שחשש שהבהמה אוכלת ספיחי שביעית.
כשנודע הדבר בירושלים שהרבי אינו שותה חלב טרי מחששא דספיחי שביעית עורר הדבר תמיהה רבתא אצל הלומדים ולא ידעו טעם לאיסורו.
ר' דוד פרנקל ז"ל נכנס אל האדמו"ר ושאל אותו מה מקורו, מאחר ונילאו כל החכמים למצוא מקור לאיסור זה.
השיב לו האדמו"ר שאין הכי נמי זה אינו חומרא מצד ההלכה, אבל הוא נוהג עצמו כן ע"פ דברי הגאון מוה"ר אריה לייב מפלאצק ז"ל בספרו קומץ המנחה פרשת בהר (דרוש כח אות י) שכותב:
שבזמן הבית הראשון ע"י שלא שמרו קדושת שביעית בפירות הארץ מזה נמשך להם חטא יצרא דעבודה זרה, וגם החי דהיינו הבהמה שאוכלת מהתבואה נתפטמה באיסורי שביעית, וידוע שהאדם מושפע ע"י מה שהוא אוכל כי אכילתו נהפכת לדם בקרבו ומשפיעה על האדם וע"י שאכלו נתדרדרו עד חטא עבודה זרה.
(קב ונקי)