מצוה על כל אדם לעשות סוכה נאה ומהודרת כדכתיב 'זה אלי ואנווהו' ואמרו חז"ל בגמרא (שבת קלג:) התנאה לפניו במצוות, שתעשה סוכה נאה. ולכן נהגו בני ישראל במשך כל הדורות לעטר ולייפות את הסוכה בנוי סוכה.
אתרוג
מנהג קדום לתלות אתרוגים לנוי סוכה, וכן המנהג בבעלזא, וכבר נזכר ברמ"א (סי' תרלח, ב). ואף ידועים דברי הצדיקים שהעידו שתליית אתרוגים בסוכה הוי הנוי סוכה היחידי שנכלל במצות 'זה אלי ואנווהו' כיון שבכל התורה לא מצינו שכתוב 'הדר' מלבד על אתרוג.
הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנה זי"ע נהג לתלות בסוכתו קל"ו אתרוגים, והרה"ק רבי אליעזר מקרעטשניף זי"ע היה תולה בסוכתו י"ג אתרוגים.
שבעת המינים
רבים נוהגים לתלות פירות של שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, וכבר נזכר כן בגמרא סוכה (דף י), ויש כותבים הטעם שתולין שבעת המינים, שהוא על פי מה שכתוב בסידור האריז"ל בסוד שבעת המינים שהם כנגד שבעת האושפיזין, או משום שקדושת הסוכה יש בה קדושת ארץ ישראל לפיכך תולין בה פירות שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל.
וכן נהוג בחצרות החסידים לתלות פירות משבעת המינים, ובקארלין-סטאלין הקפידו לתלות פירות משבעת המינים ולא שאר פירות.
תפוחים ורימונים
אצל הרבה צדיקים נוהגים לתלות תפוחים כנוי סוכה, ומוזכר כן ב"מנהגי מהרי"ל" (הלכות סוכה אות יד), וכן המנהג בבעלזא ודזיקוב. והרה"ק החקל יצחק מספינקא זי"ע היה תולה בסוכתו שבעה תפוחים. וידוע שבבעלזא היו תולין הרבה תפוחים ולאחר החג היו רבוה"ק מחלקים אותם לחסידים ואנשי מעשה.
המנהג בבעלזא לתלות גם רימונים בתוך הסוכה.
שמן סולת יין ומים
מנהג רבים לתלות בסוכה שמן יין מים וקמח, וכמו שמבואר בגמרא סוכה (שם),ויש שכתבו הטעם שהם לזכר המנחות והנסכים שהקריבו אבותינו בבית המקדש, ובפרט המים שזהו זכר לאחת המצוות החשובות של חג הסוכות בניסוך המים ושמחת בית השואבה.
בספר "זכרון יהודה" מביא המנהג של הגאון המהר"ם א"ש זי"ע שהיה תולה בסוכתו שמן, והיה נוהג אחר כך להדליק עם שמן זה את נרות חנוכה, דכיון שכבר עשו עם זה מצוה אחת יעשו עם זה עוד מצוה. וכן כותב הגאון רבי חיים פלאגי זצ"ל בספרו "מועד לכל חי" (סי' כד) שהמנהג לתלות צלוחית שמן זית המיועדת לנר חנוכה.
פירות האדמה
בספרי מנהגי ספרד מובא מנהגם לתלות גם פירות האדמה כגון דלועים ומלפפונים כרפס וכרוב, כיון שאלו המינים ירוקים ורעננים והם ערבים לעין. ובבעלזא המנהג לתלות מפירות האדמה אננס.
צורת ציפורים
בכמה מקומות נהגו לתלות בסוכה נוי בצורת ציפור העשוי מקליפת ביצה או שעווה, והחשיבו אותו במיוחד בין נויי הסוכה, וכן היה נוהג הדברי חיים מצאנז זי"ע, וכן המנהג בראפשיץ כמו שכתוב בספר "צל הקודש" שהיו עושים צורת נשר וסביבו ציפורים קטנים.
אבל יש שקראו תיגר על מנהג זה משום בזיון המצוה, כן הוא בספר "מאורי אור" (חלק ג, סה).
צ"א כמניין סוכה
יש נהגו לתלות בסוכה צ"א תפוחים כמניין סוכה, כן המנהג בדזיקוב וכן היה נוהג הויחי יוסף מפאפא זצ"ל. ויש צדיקים שנהגו אף להדליק בתוך הסוכה צ"א נרות, כך היה מנהגו של הרה"ק מראפשיץ, ומצינו כבר כן אצל אחד מגאוני אשכנז הגאון רבי הירץ שייאר ממגנצא (בספר "תורי זהב").
הנוהגים שלא לתלות נוי סוכה
אמנם מצינו כמה מקומות (כגון זידיטשויב) שלא נהגו לתלות נוי סוכה, וכן המנהג בחב"ד שלא לתלות שום נוי סוכה לא על הסכך ולא על הדפנות, ובספר ימי מלך כתב בטעם הדבר שהנוי סוכה צריך להיות בגוף הסוכה דהיינו שיהיה כשר למהדרין מן המהדרין.
וכן ידוע מהדברי חיים מצאנז זי"ע שהיה מפזר את כל כספו לפני חג הסוכות לעניים ולנצרכים שיהיה להם לצרכי החג, ולא השקיע בקישוט הסוכה, באומרו שהנוי סוכה היפה ביותר הוא שיהיה לעניים מה לאכול. וכן מסופר על הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע שאמר שאין בכוחו לעשות קישוטים לסוכה, והוא מקשטה בשמות הקדושים.
ויש להביא את דברי הגאון רבי חיים פלאג'י זי"ע בספרו "מועד לכל חי" (סי' כא, מב) שראוי שלא לתלות פירות הראויים לאכילה כי חוששים שמא ישכח ויבוא לאכלם וליהנות מהם באמצע החג.