היום נמשיך לעסוק בנושא: 'חזקה' בתפילה
יום רביעי ה' בניסן תשע"ו
מה הקשר'שור המועָד' להלכות תפילה?
כפי שלמדנו אתמול, בִּתקופה בה משנים אמירה בתפילה - כגון מ'משיב הרוח' ל'מוריד הטל' - לאחר שחלפו תשעים תפילות ממועד השינוי, יֶשנה חזקה ש'הלשון הורגלה' לומר כראוי. לדעת השולחן ערוך ורוב הפוסקים אין צורך בתשעים תפילות ממש, אלא באמירה תשעים פעם; ולכן אם שִׁינֵן - למשל - תשעים פעם ברצף, או במשך מספר ימים: "מחיה מתים אתה רב להושיע מוריד הטל", חזקה שמכאן ואילך יאמר כראוי. ולכתחילה יש לומר מאה ואחת פעמים, כמספר התפילות שבשלושים יום, (ראה תקציר לאתמול). הלכה זו למדוה הראשונים מדברי רבי מאיר בנוגע ל'שור המועָד' - שמתרגל בנגיחה והופך טבעו למועָד כשנוגח שלוש פעמים בשלושה ימים - ואם נגח שלוש פעמים ביום אחד, כל שכן שמתרגל לנגוח ונעשה מועָד. [סימן קיד, סעיף ט וס"ק לט, מא ו־מב; ביאורים ומוספים דרשו, 44, 45 ו־49]
האם כדאי להשתמש למעשה בעֵצה של אמירת 'מוריד הטל' וכדומה תשעים פעם ברצף?
יש מהפוסקים שחולקים על הדֵעה הנ"ל, וסוברים שאין די באמירה תשעים פעם, אלא יש צורך בתשעים תפילות ממש (או שלושים יום, ראה תקציר לאתמול). ויש שמבאר כי פוסקים אלו סוברים כי הסיבה ששור מוגדר כמועָד אינה משום שהתרגל בנגיחה, אלא שעל ידי הנגיחות החוזרות ונשנות מתגלה הטבע הקיים בו - שדרכו לנגוח, וגם רצף הנגיחות ביום אחד מלמֵּד על טבעו זה. אך לעומת זאת, כדי להרגיל את הטבע בדבר חדש, אדרבה, הרצף של פעמים רבות בזמן קצר אינו מועיל לכך, ונדרש פרק זמן ארוך יותר להסתגלות. ויש שהורה שכדֵי לחוש לדעת החולקים, אין להשתמש בעצה זו של אמירה תשעים פעם ברצף, כיון שאם יסתפק אם אמר כראוי, יווצר ספק אם צריך לשוב ולהתפלל. [סימן קיד, ביה"ל ד"ה אם; ביאורים ומוספים דרשו, 44 ו־45]
שלושת הסיבות לאמירת 'אתה חוננתנו' בברכת 'אתה חונן', ודווקא באמצע הברכה
חכמינו ז"ל תיקנו להבדיל בתפילה במוצאי שבת ויום טוב, דהיינו לומר 'אתה חוננתנו' בתפילת ערבית של מוצאי שבת, בברכת 'אתה חונן'. וכמה טעמים ניתנו לקביעת ההבדלה דווקא בברכה זו: 1. בברכה זו משבחים על מתן החכמה לאדם, וההבדלה בין קודש לחול, וכיוצא בה, מתאפשרת רק באמצעות חכמת האדם. 2. בשבת אין מבקשים בקשות כפי שמבקשים בימות החול, ויש להבדיל לפני תחילת הבקשות. 3. מקום ההבדלה הוא בברכות השייכות לימות החול, וכיון ש'זריזים מקדימים למצוות', מקומה הוא בברכה הראשונה. הגר"א מוסיף ומבאר שבגין שתי הסיבות הראשונות קבעו את ההבדלה באמצע הברכה, כלומר, לאחר השבח על מתן החכמה באמירת "אתה חונן...", ולפני שפותחים בבקשה הראשונה, באמירת "וחננו מאתך...". [סימן קטו, ס"ק א; ביאורים ומוספים דרשו, 6-7]