היום נלמד: נטילת ידים לתפילה
יום רביעי כ"ז בסיון תשע"ז
מדוע צריך ליטול ידים לפני התפילה?
התפילה נחשבת כקרבן, ובדומה לחובתם של הכהנים לקדש את ידים ורגלים מן הכיור לפני הקרבת הקרבנות, כך תיקנו חכמינו ז"ל ליטול ידים לפני כל תפילה, ואף כשידוע שהן נקיות. ונחלקו ראשונים אם צריך ליטול מכלי ולברך "על נטילת ידים", ולהלכה אין לברך. ויש שכתבו שאף שאין מברכים על הנטילה, ראוי ליטול מכלי. ואין צורך לנגב את הידים לאחר הנטילה. ומי שהתפלל ללא נטילת ידים – יש אומרים שאין תפילתו תפילה, אך למעשה אין לשוב ולהתפלל. [שו"ע רלג, ב, ומשנ"ב טו ו־יט; ביאורים ומוספים דרשו, 33, ו־35]
האם צריך ליטול ידים לפני תפילת מוסף?
הנוטל את ידיו לסעודה או ל'מים אחרונים', או מכל סיבה אחרת, ולא התכוון לשֵׁם התפילה – צריך ליטול את ידיו שנית לפני התפילה. אך אם נטל את ידיו לתפילה אחת, ונותר בבית הכנסת או שלא הסיח את דעתו מנקיון ידיו עד לתפילה הסמוכה לה, כגון בשחרית ובמוסף, או במנחה ובערבית – אינו צריך ליטול ידיו לתפילה השניה. ויש מי שכתב שצריך להתכוון בעת הנטילה גם לשם התפילה השניה. והנוטל ידיו לתפילה ולומד לפני התפילה – אינו צריך ליטול שנית. [שו"ע רלג, ב, ומשנ"ב טז, יח ו־יט; ביאורים ומוספים דרשו, 31, 32 ו־36]
מה הדין כשיש 'הפסקת מים' ולא ניתן ליטול ידים לפני התפילה?
מי שיש 'הפסקת מים' באזור שנמצא בו, וחפץ להתפלל – עליו ללכת עד מרחק של 'מיל' (960-1,152 מטר, לשיטות השונות) למקום שידוע בוודאות כי יש בו מים. והנמצא בדרך – בין בהליכה רגלית ובין בנסיעה – ואין בידו מים, לא יתפלל אם ידוע לו שיוכל להשיג מים בהמשך דרכו במרחק של עד ארבעה 'מילין'. ואם קיים חשש שיחלוף זמן קריאת שמע או תפילה עד שימצא מים, וכן אם נזכר באמצע התפילה שלא נטל את ידיו – ישפשף את ידיו בבגד וכדומה. [שו"ע רלג, ב, ומשנ"ב כ; ביאורים ומוספים דרשו, 38-39]