יום שני כ"ח בתמוז תש"פ
מדוע נוהגים שלא לשחוט בהמות ביום טוב?
מעיקר הדין, מותר לשחוט בהמות ביום טוב, שהרי זו מלאכת 'אוכל נפש'. אולם, במקומות שבהם רוב הבהמות מתגלות לאחר שחיטתן כ'טריפה', מחמת בעיה פנימית שלא נראתה קודם לכן – אסור לשחוט בהמות ביום טוב. וזאת, אף אם הטריפות שמתגלות אינן אסורות משורת הדין, אלא מחמת 'חומרא' בלבד.
וגם במקום ששכיחוּת הטריפות אינה ברוב הבהמות, אלא רק במחציתן – אין להקל בכך, אלא אם כן הטריפות המתגלות אסורות רק מחמת חומרא, ויש צורך בשחיטה עבור יום טוב.
ולמעשה, מנהג ישראל כבר מאות בשנים שלא לשחוט בהמות ביום טוב – גם במקומות שהטריפות אינן שכיחות אפילו במחצית מהבהמות – מחשש שמא הבהמה תתגלה כטריפה, ויתברר למפרע שמלאכת השחיטה לא היתה לצורך אוכל נפש.
[משנ"ב תצח, מט]
באיזו שנה יש להימנע משחיטת עופות בראש השנה?
בהמשך לאמוּר: שחיטת עופות מותרת ביום טוב לכתחילה, ואין חוששים שהעוף יתגלה כ'טריפה'. אך בנוגע לימי ראש השנה, יש שכתבו שהמנהג שלא לשחוט בהם אפילו עופות, משום שבשחיטה יש צער בעלי חיים, אלא שהתורה התירה זאת לצורך בני האדם, ובשני ימים אלו שבהם אנו מבקשים רחמים במשך כל היום, ראוי שלא לעשות בפועל מעשה המנוגד לרחמים.
ויש שכתב שדברים אלו אמורים רק בנוגע לשחיטה לצורך אכילה בראש השנה, אשר נחלקו הפוסקים אם היא חובה או רשות; אבל בראש השנה שחל בימי חמישי ושישי, אם השחיטה מבוצעת ביום שישי לצורך סעודות השבת, אדרבה, בשחיטה זו העוף 'מתעלה', כיון שעל ידהּ הוא מוכן לסעודות השבת, שהן חובה, ואינה מנוגדת לרחמים.
[משנ"ב תצח, מט; ביאורים ומוספים דרשו, 46]
עוף שנדרס ברגלי אדם – כיצד בודקים אם אין בו 'טריפה'?
עוף שנדרס ברגלי אדם, אף אם לא ניכר כל שינוי בחיצוניותו, יש לחשוש שמא התרסקו אבריו מבפנים, ונעשה 'טריפה' על ידי כך. ולכן, יש להמתין עשרים וארבע שעות בין דריסתו לשחיטתו – כיון שישנם דברים שאינם ניכרים כי אם לאחר עשרים וארבע שעות – ולאחר השחיטה צריך לבדוק את כל גופו, מהראש ועד הירכיים – אם יש בו טריפה.
ולדעת הרמ"א, בזמננו אין בקיאות באופן הבדיקה לאחר דריסה שכזו, ולכן לא ניתן להכשיר את העוף על סמך המתנה של עשרים וארבע שעות ובדיקה, וניתן להכשירו רק לאחר שצעד ארבע אמות (1.92-2.31 מטר, לשיטות השונות) בצעד רגיל, שאז יש להכשירו אף קודם שחלפו עשרים וארבע שעות, מכיון שאילו היה טריפה, לא היה מסוגל לצעוד כך.
[שו"ע תצח, ח, ומשנ"ב מו-מז; ביאורים ומוספים דרשו, 42; רשב"א חולין נא, א]