מה הטעם שאין מברכים על הנר והבשמים במוצאי יו"ט? • אדם שנמשכה סעודתו למוצאי שביעי של פסח ועדיין לא התפלל ערבית ולא הבדיל האם מותר לו לאכול חמץ ? • מה הטעם שנהגו להתענות בה"ב? • ובאיזה אופן מותר לאדם לאכול בתענית בה"ב אע"פ שקיבל על עצמו התענית? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימנים תצ"א תצ"ב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, במוצאי יו"ט, בין במוצאי יו"ט לחול, ובין במוצאי יו"ט לחול המועד, דהיינו, במוצאי יו"ט ראשון, מבדיל בתפילה כמו במוצ"ש, אבל אינו מברך על הנר והבשמים, ואומר המ"ב, שצריך להוסיף בדברי השו"ע, 'מבדיל בתפילה כמו במוצ"ש, ובהבדלה שעושה על הכוס, אינו מברך על הנר והבשמים', וטעם הדבר שאין מברכים על הנר במוצאי יו"ט, מבאר המ"ב, שהרי הטעם שמברכים על הנר במוצאי שבת ובמוצאי יוה"כ, הוא כיוון שבמשך היום היה אסור להשתמש באור, אבל ביו"ט שהיה מותר להשתמש באור לצורך יו"ט, בהבדלה של מוצאי יו"ט לא מברכים על הנר, והטעם שאין מברכים על הבשמים אלא רק בהבדלה של מוצ"ש, הוא משום שנפרדים מהנשמה היתירה, אבל ביו"ט אין נשמה יתירה, ממילא אין מברכים על הבשמים בהבדלה של מוצאי יו"ט, וכן בהבדלה של מוצ"ש שחל בליל יו"ט, דהיינו, שיו"ט חל להיות ביום ראשון, לא מברכים על הבשמים בהבדלה, משום שהבשמים באים להשיב את הנפש מפני הנשמה יתירה שהסתלקה, ובמוצאי שבת שחל בו יו"ט, המאכלים הערבים של יו"ט, משיבים את הנשמה היתירה.
אדם שאוכל בסוף יו"ט, ונמשכה סעודתו עד למוצאי יו"ט, מכיוון שחשיכה, יו"ט הסתלק, ומותר לו לאכול חמץ אע"פ שעדיין לא התפלל ערבית ולא הבדיל, אמנם אסור במלאכה עד שיבדיל, אבל זה לילה לכל דבר, אא"כ הוא חייב בברכת המזון, שאז אינו יכול לאכול חמץ, כיוון שהתחיל את סעודתו מבעוד יום, וצריך לומר 'יעלה ויבוא', ולהזכיר שם 'את יום חג המצות הזה', וא"כ, אם יאכל חמץ, זה יהיה תרתי דסתרי.
יו"ט שחל להיות במוצאי שבת, כשאומר 'אתה בחרתנו', אומר, 'ותודיענו', ומבאר המ"ב, שזה כמו 'אתה חוננתנו' שאומרים במוצאי שבת, ולכן, כמו שאם לא אמר 'אתה חוננתנו' במעריב של מוצ"ש, אין מחזירין אותו כיוון שהוא מבדיל על הכוס, כך גם כאן אם שכח לומר 'ותודיענו', לא מחזירים אותו, כיוון שבקידוש של ליל יו"ט, מבדיל על הכוס, כשאומר 'יקנה"ז'.
יש נוהגים להתענות שני וחמישי ושני לאחר חג הפסח וחג הסוכות, ומבאר המ"ב שהטעם הוא, כיוון שחוששים שמא מתוך משתה ושמחה, באו לידי עבירה, וכמו שמצאנו אצל איוב שהביא קרבנות, והתענית היא במקום קרבן, ומה שאין מתענים לאחר חג השבועות, הוא כיוון שזה רק יום אחד, ואין חוששים לכך, וממתינים עד שיעבור כל חודש ניסן ותשרי, ואז מתענים.
בתשרי וניסן לא מתענים, בניסן המנהג שאין מתענים בו כלל וכמבואר לעיל בסי' תכ"ט, ובתשרי אין מתענים כיוון שרובו מועדות, ולכן אין נכון לקבוע בו תענית בתחילה.
אומר הרמ"א, מתענים מיד בבה"ב הראשונים שאפשר להתענות בהם, ומבאר המ"ב, שזה לא כשיטת מהר"י ויל שסובר שימתינו להתענות עד י"ז בחשוון.
מברכים בבית הכנסת בשבת הראשון שלאחר ר"ח את מי שיתענה בה"ב, ולאחר אותה השבת מתחילים להתענות בה"ב, וצריך לקבל את התענית במנחה של יום ראשון, ומי שענה אמן על אותו 'מי שברך' שעשו בשבת, ודעתו להתענות, אינו צריך לקבל על עצמו שוב את התענית במנחה של יום ראשון, ומ"מ עדיין יכול לחזור בו מהתענית כל עוד שלא קיבל עליו התענית בפירוש בפיו.
אם אירע בהם ברית מילה או פדיון הבן או שאר סעודות מצוה, מצוה לאכול וא"צ התרה, כי כל המתענה, עושה זאת על דעת המנהג, ולא נהגו להתענות בהם כשיש סעודת מצוה.
אומרים סליחות אפילו שאין בבית הכנסת עשרה מתענים, אבל לא יאמרו את הסליחה של 'תענית ציבור קבעו', והפמ"ג כתב שידלג רק תיבת 'ציבור'.
אומר הרמ"א, באשכנז ובצרפת נהגו להתענות, וקוראים 'ויחל' בשחרית ומנחה אם יש י' מתענים בבית הכנסת.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א