זהירות מכל משהו של חמץ מלמדת על יראת שמים טהורה, וכאשר יהודי אינו מסתמך על היתרים אלא מוכן לאבד את כל רכושו ואת כל כספו עבור זהירות מחמץ הוא מעיד על קדושה מיוחדת, והקדוש ברוך הוא משלם לו על כך בשכר מיוחד.
סיפר רבי שלום שבדרון זצ"ל:
רבי רפאל היה יהודי ירא וחרד לדבר ה', אשר עסק למחייתו במכירת יי"ש. לקוחותיו היו הגויים שהתגוררו בסביבה, והוא ראה ברכה במעשה ידיו. דבר אחד העיב כצל על חייו – הוא לא זכה לילדים. מעולם לא פסק מלהתפלל ולקוות שיזכה אותו ה' בזרעא חיא וקיימא, אך לא בא בשום טרוניא כלפי מעלה חלילה וקבל את רצון ה' באהבה.
כומר העיירה שהתקנא בהצלחתו השקיע מאמצים רבים בניסיונות להצר את צעדיו. בדרשותיו הזהיר תמיד את הנוצרים שלא יקנו יין מן היהודי וידירו רגליהם מבית המרזח. אלא שהגויים היו מהנהנים כלפיו בראשם כאילו הסכימו עמו, ובלילה כאשר חשקו במשקה טוב מצאו את עצמם שוב בבית המרזח היהודי של ר' רפאל… חמתו של הכומר בערה בו, אולם לא עלה בידו לעצור את התופעה.
בקוצר רוח המתין לחג הפסח כדי להוציא לפועל את המזימה שרקח… הוא ידע כי מדי ערב פסח מוכר ר' רפאל את סחורתו לגוי. הלך הכומר אל אותו גוי, ולאחר שיחות ארוכות הצליח לשכנע אותו שלא יסכים להסדר הקבוע. ר' רפאל הופתע לחלוטין כאשר הגיע לגוי בערב פסח בבוקר, כמנהגו מדי שנה, והלה הודיע לו שאינו מסכים להמשיך לקנות ממנו את החמץ.
יצא ר' רפאל לחפש לו גוי אחר, אולם הכומר הרשע עקב אחריו, ושכנע כל גוי שהוא פנה אליו שלא יסכים.
השעות חלפו במהירות, וכשעבר זמן המכירה ניגש ר' רפאל אל חנותו, פתח את הדלתות והכריז בקול גדול: "החנות מופקרת! כל הרוצה לשתות יי"ש – הרשות בידו לבוא ולשתות כרצונו!"
לאחר מכן עזב את המקום שמח וטוב לב על שהצליח לעמוד בניסיון ולא נכשל חלילה בהחזקת חמץ בפסח.
רק בלילה, תוך כדי עריכת שולחן הסדר, סיפר לאשתו דברים כהווייתם.
חלפו ימי הפסח, אבל ר' רפאל לא מיהר חנותו, כי ידע שאין לו מה למכור. הוא אפילו לא סר לשם לראות מה התרחש במהלך ימי החג, שבהם השאיר את חנותו פתוחה לכל.
כעבור ימים אחדים ניגש לסוחר שממנו קנה את היי"ש והתחיל במשא ומתן לרכישת מלאי חדש.
תמה הסוחר: "כבר גמרת את כל הסחורה שקנית אצלי לפני חודש?"
ענה ר' רפאל: "הסחורה נגמרה אולם לא הרווחתי עליה פרוטה. כומר רשע התנכל אלי ואסר על הגויים בעיירה לקנות ממני את החמץ, משום כך הפקרתי את החנות, ואין לי ספק שכל המלאי חוסל".
"אם כך ודאי שלא אסכים למכור לך בהקפה" – אמר הסוחר – "הרי עדיין נשארת בעל חוב מהקנייה הקודמת ולא תוכל לעמוד בתשלומי חוב חדש! מה גם שיתכן מאד שהנזק שלך אינו מסתכם רק ביין שחוסל. לך תדע מה עשו הגויים לבית המרזח, לספסלים, לחביות היין… יתכן שלא נשאר בחנות שלך דבר אחד שלם…"
אשתו של ר' רפאל, שהיתה עמו, פרצה בבכי מר: "המצב באמת קשה עד מאוד. כיצד ניחלץ ממנו?"
השתררה במקום מבוכה, ולבסוף יעץ הסוחר "אולי נגש בכל זאת לחנות ונראה את המצב לאשורו".
התיישבו כולם בעגלה ונסעו לבית המרזח. כבר מרחוק אחזה בהם תדהמה – שני כלבים עזים עמדו בפתח החנות, כאילו שמרו שלא יכנס אליה איש. כשהתקרבו, הבחינו בהם הכלבים, ומיד פנו לאחוריהם והסתלקו מן המקום.
כשנכנסו שלושתם פנימה נדהמו לראות כי החביות מלאות ולא נגרעה מהן אפילו טיפה אחת!
בינתיים קרבו למקום כמה גויים, וכשראו את ר' רפאל אמרו לו: "במשך כל ימי הפסח לא יכולנו לגשת לחנות, משום שהכלבים עמדו ושמרו בנאמנות, ופתחו בנביחות מאיימות ומפחידות כלפי כל מי שניסה לגשת".
"ה' שמר עליך משמיים וכל בעיותיך נפתרו" – אמר הסוחר בפליאה – "כעת אינך צריך לקנות מלאי חדש…"
אלא שלא נחה דעתו של ר' רפאל: "אמנם משמיים שמרו על סחורתי, אך אינני יכול ליהנות ממנה, שהרי מדובר בחמץ שעבר עליו הפסח".
נדהמה אשתו מצדקותו ואמרה "הלא רבי לייבוש חריף יושב כאן. הבה נכנס ונשאל אותו מהי ההלכה – האם מותר למכור יי"ש שנשמר משמיים או לא".
נכנסו שניהם אל הרבי ופסק להם שאפשר להקל.
"אינני מחפש קולות", אמר ר' רפאל, "אני רוצה לעבוד את ה' באמת ובתמים".
בלי שהיות חזר לחנותו, פתח את ברזי החביות, שפך את כל היי"ש שהיה בתוכן ושמח שמחה גדולה על שלא חיפש קולות אלא עשה את רצון ה' באמת ובתמים.
כאשר נודע הדבר לרבי לייבוש חריף, עמד ואמר "מובטחני שבשנה זו יתברך ר' רפאל בבן שיאיר את עיני ישראל!"
ואמנם, עוד באותה שנה נולד לו בנו הקדוש והצדיק – הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זצ"ל, מגדולי האדמו"רים בפולין ונערץ על ידי רבים.
(הגדת מגיד מראשית)