אדם ששכח תיבה או פסוק באמירת ההלל כיצד עליו לנהוג? • מי שבא לבית הכנסת בשעה שהציבור קוראים את ההלל והוא עדיין לא התפלל האם צריך לקרוא עמהם את ההלל? • וכיצד סדר קריאת התורה וההפטרה ביו"ט ראשון של פסח? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תפ"ח במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, יו"ט של פסח בשחרית נכנסים לבית הכנסת, וקוראים זמירות של שבת, ומבאר המ"ב, שאלו הזמירות של שבת הנאמרים לפני פסוקי דזמרה, דהיינו, 'למנצח השמים מספרים כבוד ק-ל', עד 'יהי כבוד', וכן אומרים 'מזמור שיר ליום השבת', כיוון שיו"ט גם נחשב לשבת, אומרים 'נשמת', ואומרים 'יוצר אור' של חול, דהיינו, שאומרים 'המאיר לארץ', ולא אומרים 'הכל יודוך', ומתפללים תפילת שחרית, וגומרים את ההלל בשלימות, ואם חיסר פסוק אחד ואפילו תיבה אחת, צריך לחזור שוב מאותו פסוק או מאותה תיבה, ומשם ואילך יאמר עד סוף ההלל, ואינו יכול להשלים את הפסוק או התיבה במקום שנזכר, כיוון שזו תהיה קריאה למפרע, והרי צריך לקרוא כסדר, וכן, מברכים 'לקרוא את ההלל', ואומר המ"ב, שלא מברכים 'לגמור את ההלל', כי חוששים שמא לא יגמור את ההלל בשלימות ויפסיד תיבה או אות אחת, ויש חשש של ברכה לבטלה, אבל במקום שנהגו לומר 'לגמור', אין לבטל מנהגם.
אדם שבא לבית הכנסת סמוך להלל, יקרא הלל עם הציבור, ואח"כ יתפלל, ובלבד שלא יעבור זמן ק"ש ותפילה ע"י זה, ולא מפסיקים באמצע ההלל לדברים אחרים, אלא כדרך שאמרו בק"ש, דהיינו, באמצע הפרק, שואל בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום, ובין הפרקים, שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם, ומבאר המ"ב שבין הפרקים של הלל הם, 'הללויה הללו עבדי ה", 'בצאת ישראל ממצרים', 'לא לנו ה' לא לנו', 'אהבתי', 'הללו את ה' כל גוים', 'מן המצר', והרד"ק כתב, ש'מן המצר' אינו תחילת המזמור, אלא מתחיל 'הודו לה' כי טוב', וכל הדינים האלו הם דווקא בימים שגומרים את ההלל.
אדם שהפסיק באמצע ההלל בשהייה, ושהה אפילו כדי לגמור את כולו, אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק, ואומר המ"ב, אפילו שהה באמצע הפרק, ואפילו באונס.
אפילו עשרה אנשים קוראים הלל כאחד ומוציאים אחרים יד"ח, ולא אומרים בזה 'תרי קלי לא משתמעי' כמו שמצינו לעניין קריאת התורה, כיוון שהלל חביב הוא משום זכרון הנס, ובני אדם נותנים דעתם לשמוע, ומהאי טעמא המנהג שמקדשים שניים או יותר ביחד ביו"ט, או כשיושבים בסוכה כמה בעלי בתים ומקדשים להוציא בני ביתם, משום שהקידוש חביב להם ונותנים דעתם לשמוע, ומ"מ יותר טוב שלא יקדשו בבת אחת באופן שצריכים להוציא בני ביתם, אלא יקדשו זה אחר זה.
מוציאים שני ספרים, וקוראים בראשון חמשה גברי בפרשת בא מ'משכו', עד 'מארץ מצרים על צבאותם', ומפטיר קורא בספר תורה השני בפרשת פנחס, 'ובחודש הראשון', ומפטיר ביהושע 'בעת ההיא', ומביא המ"ב, שיש שמתחילים מ'ויאמר יהושע אל העם התקדשו', וכן נוהגים עכשיו.
מתפללים תפילת מוסף, ואין מזכירים גשם מכאן ואילך, ואומר הרמ"א, 'ועיין לעיל סי' קי"ד', ומביא המ"ב, שיש כאן מחלוקת, ולפי דעת השו"ע, בתפילת מוסף של יו"ט של פסח, לא מזכירים גשם, אבל הרמ"א מציין לעיין בסי' קי"ד שמבואר שם, שכל עוד לא שמעו שהש"ץ לא הזכיר, עדיין הציבור ממשיך להזכיר גשם, ורק לאחר שבחזרת הש"ץ לא הזכיר גשם, לאחר מכן בתפילת מנחה, הציבור גם הם פוסקים מלהזכיר גשם, ויחיד שאיחר להתפלל עד שהש"ץ חזר את חזרת הש"ץ ולא הזכיר גשם, גם הוא לא מזכיר גשם, וכן מפסיקים לומר 'ותן טל ומטר', והמ"ב מביא, שאין ראוי שהש"ץ יכריז בקול רם להפסיק לשאול על הגשמים, כי זה מיאון בגשמים, אבל ראוי שהש"ץ יגיד בחשאי לציבור להתחיל לומר 'ותן ברכה'.
בכל יו"ט בסוף תפילת מוסף היום לאחר שאמר 'על ידי משה עבדך כאמור', נוהגים לומר את קרבנות היום, ומביא המ"ב, שאפילו אם אמר קרבנות של ימים אחרים, או אפילו לא הזכיר בכלל את הקרבנות, בדיעבד לא מעכב.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א