יום רביעי ט"ז בטבת התשע"ח
איזו תפילה קודמת – מוסף או מנחה?
מי שלא התפלל מוסף עד זמן מנחה גדולה – יש אומרים שלכתחילה יתפלל מנחה, ולאחריה מוסף, כיון שמנחה היא תפילה תדירה יותר, וכלל הוא: תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם. ויש אומרים שהדין כך רק כשיש צורך הלכתי להתפלל מנחה באותה שעה, וכגון שרוצה להשתתף בסעודה שאסור להשתתף בה לפני תפילת מנחה; אבל אם אין צורך בדבר, יתפלל מוסף תחילה. ובהגיע זמן מנחה קטנה – לכל הדעות מתפלל מנחה תחילה. ואם נותרו דקות ספורות בלבד עד לתום השעה השביעית – בשעות 'זמניות', המחושבות לפי חלוקה של אורך היום ל־12 – יתכן שלכל הדעות יש להתפלל מוסף תחילה, כיון שהמתפלל מוסף לאחר השעה השביעית נקרא פושע, (ראה תקציר לאתמול). וכמו כן, בתפילה בציבור – יש אומרים שלעולם אין להקדים מנחה למוסף.
[שו"ע רפו, ד, משנ"ב י-יב, וביה"ל ד"ה עד]
האם מותר לבקר חולים בשבת?
מותר לבקר חולים ולנחם אבלים בשבת, אך אין לייחד לכך דווקא את יום השבת, כיון שחכמינו ז"ל הסתייגו מעט מהיתר זה באומרָם ש'בקושי' התירוהו; ואם טרדותיו בימות החול אינן מניחות לו לבקר את החולה, ובשבת יש לו פנאי לכך – מותר הדבר לכתחילה. ויש לברך את החולה בנוסח: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא", ויש מוסיפים: "ורחמיו מרובים ושִׁבתו בשלום". ואת האבֵל יש לנחם בנוסח: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא", אך יש אומרים שרשאי לנחמו בנוסח "המקום ינחמך", כבימות החול. ואף מי שביקר את החולה מספר פעמים, רשאי להוסיף ולבקרו בשבת, כיון שמצוַת ביקור חולים אין לה שיעור; ובמיוחד אם יודע שיש תועלת בביקורו, כגון לייעץ לחולה כיצד לנהוג בענין מחלתו, או לחזקו ולעודדו.
[שו"ע רפז, א, משנ"ב א ו־ג, וביה"ל ד"ה וכן]
היתכן כי אסור להמנע מאכילה בשבת למשך שעה בלבד?
אסור לצוּם בשבת; יש אומרים שאיסור זה הוא מהתורה, על פי הכתוב: "אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה'"; ויש אומרים שהוא מדברי נביאים, על פי הכתוב: וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג. וחכמינו ז"ל אסרו לצוּם אפילו עד חצות היום; ואיסור זה הוא אף כשמתפלל או לומד עד אחר חצות; ויש מי שהקלו בדבר. ובראש השנה שחל בחול, מותר להאריך בפיוטים – ולא בניגונים – עד לאחר חצות. ואיסור זה של צוֹם עד חצות, הוא אף כשאינו מכוון לשם צוֹם, אך המכוון לשֵׁם צוֹם, אסור בכך אף לשעה קלה. ומי שקידש לפני חצות ואכל מעט, רשאי לאחֵר את סעודתו עד לאחר חצות, כיון שכבר אינו שרוי בצוֹם. ויש שהסתפק שמא נדרש שאכילה זו תהיה 'כביצה' פת; ויש שכתב שֶׁדַי בשתיית חמין לפני תפילת שחרית, ויש שכתב שבשעת הדחק דַי אף בשתיית מים.
[שו"ע רפח, א, משנ"ב א-ב, וביה"ל ד"ה אסור, וד"ה עד; ביאורים ומוספים דרשו, 3 ו־5, וראה שם, 1 ו־4]