"מבן עשרים שנה ומעלה" (במדבר לב יא)
סיפר רבי אברהם ישעיה קניבסקי, שקודם שנעשה בר מצוה, ניגש עמו אביו רבינו הגר"ח זצ"ל לארון הספרים, וחיפש אחרי ספר קטן וישן – היה זה ספר 'הפרדס' שחיבר זקנם הגאון רבי אריה ליב אפשטיין זצ"ל, במהדורתו הישנה, וכשמצא החל להקריא לו מה שכותב שם בדפי הספר הראשונים:
"וקיבלתי מרבי המובהק החריף והבקי הישיש מו׳׳ה יצחק אייזיק זצללה׳׳ה, שבליל הנכנס לי׳׳ד שנה משני האדם אחר י׳׳ג שנה שלימות, וכן בליל הנכנס לכ׳׳א שנה אחר כלות כ' שנה שלימות, כאשר יסכים האדם בדעתו באותו לילה לעבודת השי׳׳ת וית', כן יצמיח ויעלה, והוא בדוק ומנוסה עכ׳׳ל.
ועובדא דומה סיפר בן רבינו רבי יצחק שאול קניבסקי, שקודם שנעשה בן כ' (וכבר היה נשוי), קרא לו רבינו ואמר לו שהנהגה נכונה היא שישאר נעור כל הלילה ויעסוק בתורה, והראה לו את ספר הפרדס הנ׳׳ל (הובא בחלק הדרושים שבת ומועד ג' דרוש לשבת, דף מו) שכותב:
"דע שמסורת קבלה בידינו כו'… וידוע שאין האדם נדון בב׳׳ד של מעלה אלא מבן כ' שנה ומעלה, ומי שנכנס ביום אחד של שנת כ׳׳א, אם יבחור בטוב וימאוס ברע, וישתדל לעסוק בתורה ובמצות, אזי בלילה הראשונה כשישן על מיטתו, אזי מיכאל שר הגדול שולח מלאך אחד מגדולי מחנותיו כפי הראוי לו, ומצוה להוליך נפשו ולהכניסה בפתח היכל הראשון מחמשים היכלות של טהרה, ומכניסה לפנים עד כדי שיעור זכות נפשו" וכו'.
וכן סיפר רבינו על עצמו שכשנעשה בגיל כ' אמר לו אביו זי׳׳ע להיות נעור כל הלילה (הר׳׳י אוהב ציון), וכן היה רבינו משיב כששאלוהו האם יש מקור למה שרבים נוהגים להישאר ערים או לצום ביום ההולדת של שנת העשרים, והיה משיב שלצום אין ענין אבל להיות נעור בלילה וללמוד יש ענין גדול, על פי דברי הפרדס הנ׳׳ל.
(דברי שיח)