יום שלישי כ"ו באדר ב' תשע"ט
'מבוי עקום' – מבנֵהו והלכותיו
לדעת ראשונים רבים, וכן דעת השולחן ערוך, במבוי 'עקום', דהיינו שעשוי כצורת האות ר', ופתוח בשני ראשיו לרשות הרבים – נחשבים שני צדדי המבוי למבוי מפולש, אשר להתרתו נדרשים 'צורת הפתח' בראשו האחד, ו'תיקון מבוי' – דהיינו: 'לֶחי' או 'קוֹרה', (וכל שכן צורת הפתח) – בראשו האחֵר.
ולכן, יש לעשות צורת הפתח בנקודת העיקום של המבוי, ותיקון מבוי בשני ראשיו, ולחילופין – צורת הפתח בשני ראשיו, ותיקון מבוי בנקודת העיקום; כך שבכל אחד מצדדי המבוי יהיו צורת הפתח בראשו האחד, ותיקון מבוי בראשו האחר.
אולם, לדעת רבים מהראשונים, למרות שמבוי עקום נדון כמבוי מפולש, אין צורך בתיקון בנקודת העיקום, אלא דינו ככל מבוי מפולש, שלהתרתו נדרשים רק צורת הפתח בראשו האחד ותיקון מבוי בראשו האחר. ובשעת הדחק יש להקל; ויש שכתב שנהגו להקל בכך אף לכתחילה, מפני שזו דעת רוב הראשונים.
[שו"ע שסד, ג, משנ"ב ט ו־יב, וביה"ל ד"ה דינו; ביאורים ומוספים דרשו, 17; וראה שם, 9]
מבואות משנִיים הפתוחים למבוי ראשי – כיצד מתירים אותם?
בהמשך לאמוּר: אף לדעת השולחן ערוך, לא נדרש תיקון בנקודת העיקום של מבוי עקום, אלא כשאורך שני החלקים הוא ארבע אמות לפחות, אך אם אחד מהם קצר מארבע אמות – דין המבוי ככל מבוי מפולש, שלהתרתו נדרשים רק צורת הפתח בראשו האחד ותיקון מבוי בראשו האחר.
וכמו כן, מבוי עקום שצידו האחד סגור במחיצה, דינו ככל מבוי המוקף משלושה צדדים, שניתן להתירו על ידי תיקון מבוי בראשו.
ואם רוחב ראש המבוי הוא יותר מעשר אמות – אין לעשות בראשו אלא צורת הפתח; אך בנוגע לנקודת העיקום של המבוי – נחלקו הפוסקים אם ניתן להציב בה לחי או קורה כשרוחבה יותר מעשר אמות; וניתן להקל.
ומבוי רָאשִׁי שפתוחים אליו מבואות משנִיים, שראשם האחר פתוח לרשות הרבים – נדון כל אחד מהמבואות המשנִיים כמבוי מפולש לעצמו, מפני שביחד עם המבוי הראשי הוא יוצר 'מבוי עקום'; וצריך לעשות צורת הפתח בראשו האחד, ותיקון מבוי בראשו האחר.
[שו"ע שסד, ה, משנ"ב טו-יט, וביה"ל ד"ה וצריך; ביאורים ומוספים דרשו, 15 ו־19]
מבוי בצורת האות ח' – האם דינו כמבוי רגיל?
מבוי העשוי בצורת האות ח', דהיינו שני רחובות מקבילים, שראשיהם מחוברים לרחוב שלישי הפתוח אליהם בשני ראשיו – לדעת השולחן ערוך יש לעשות תיקוני מבוי בראשי המבוי, וצורת הפתח בשתי נקודות העיקום שבמבוי.
ונחלקו הפוסקים אם ניתן לעשות גם להיפך, דהיינו, צורות הפתח בראשי המבוי, ותיקוני מבוי בנקודות העיקום; וטעמם של הפוסלים הוא, שבאופן זה נמצא שבחלק האמצעי של המבוי – 'גג' הח', הנדון אף הוא כמבוי מפולש – אין צורת הפתח באחד מראשיו, כנדרש להתרת מבוי מפולש.
ויש אומרים שאם שני 'רַגְלֵי' הח' פתוחים לרשות הרבים אחת, ואין צורך לעבור דרך המבוי כדי להגיע מרשות הרבים לרשות הרבים, נחשב מבוי זה כמבוי רגיל המוקף במחיצות משלושה צדדים, ולא כמפולש, ואין צורך לעשות אלא תיקון מבוי בשני ראשיו. ובשעת הדחק, או כשיש טעם נוסף להקל – יש להקל. ויש שכתבו שניתן לכתחילה להקל בכך.
[שו"ע שסד, ג, משנ"ב יג, וביה"ל ד"ה ואם; ביאורים ומוספים דרשו, 17, 20 ו־24, וראה שם, 19]