"רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ" (בראשית ל"ז, י"ד)
יום חמישי, כ"ג כסלו
ברכות
נכנסתי לפני השיעור, והכניסו כמה פתקים על כל מיני ברכות וכד', ואמר מרן: "היום כ"כ הרבה באים לבקש על כל מיני דברים, אצל החפץ חיים זה לא היה כך. עד שהגיעו לראדין, זה כבר היה רק על הדברים חשובים באמת, לא היה טלפון ומכוניות שאפשר היה להגיע בקלות"… ואז הוסיף: "לא נחשוב שחפץ חיים בירך כל אחד, היה קשה להוציא ממנו ברכות… אפילו במשפחתו, אם באו לבקש ממנו ברכה, ושמע שהם לא מאה אחוז בסדר, התחמק והתחמק עד שהבטיחו שיהיו בסדר, ואז גם אמר: 'נו, אם אתם מבטיחים, כך וכך'…". והמשיך: "אצל החפץ חיים כל ברכה התקיימה, כמו שמסופר על הגרא"ז ששלח את מרן הגרא"מ שך לחפץ חיים עבור בנים לבתו – בן מנחם, והחפץ חיים בירך ונפקדה בילד אחד, ועברו כמה שנים ולא נפקדו. וקרא הגרא"ז לרב שך ושאל: 'איך החפץ חיים בירך?', והשיב שהחפץ חיים אמר: 'שיזכו לבנים' – לשון רבים, ואמר הגרא"ז א"כ אין מה לדאוג, וכך הווה. אבל החפץ חיים לא סתם בירך".
המשיך מרן ואמר: "זה פשוט. פה שנזהר כל ימי חייו, פה שלמד כל ימי חייו ביגיעה עצומה, פשיטא שכל דיבור שיוצא ממנו התקבל בשמים". המשכנו לדבר, ואמר: "בזמן החפץ חיים לא הייתה נהירה לשמוע אותו. ובאמת החפץ חיים אמר דברים פשוטים, היוצאים מן הלב. אך היה צריך לב גדול כמוהו להבין את זה. ובפרט שהחפץ חיים לא היה מדבר עם תנועות בידיים וכד', כדרך הדרשנים, בפאתוס והצגה, אלא מאוד מאוד פשוט!".
יום ראשון, כ"ו כסלו
הנר דלק עד הבוקר
בצהריים נכנסתי לסדר נרות חנוכה, ושמח שמחה על נר א' שדלק בשבת עד שמונה וחצי בבוקר…
מחלוקת במסגרת עבודת ה'
דיברנו על המחלוקת ב… וחזר על המשפט: "אה, חושבים שהכל במסגרת עבודת ה'".
יום שני, כ"ז כסלו
עסוקים בלשה"ר ולא מפחדים
סיפר, שר' חיים ברמן מספר, שר' שמואל סיפר, שסבו היה אצל רבי ישראל סלנטר ודיבר עמו, ופתאום שם לב שפיו נאלם ואינו יכול לדבר, כמין שיתוק. ולאחר כמה דקות הוא דיבר עמו הלאה, ושאלו: "מה קרה?", ואמר שמדבריו היה ניכר שהולך לדבר לשוה"ר. ור' ישראל נתקף כזה פחד שנאלם פיו.
נורא! איזו יראת שמים הייתה לר' ישראל, ואנחנו כל יום עסוקים בלשה"ר ולא מפחדים…
בעלי תשובה
סיפר עוד סיפור, שרצ"פ פרנק סיפר, שזוכר בילדותו ששמע דרשה מר' ישראל, והתעלף באמצע הדרשה מרוב התרגשות ופחד. ודיבר מרן ראש הישיבה על הדור שלנו, שהקב"ה עשה איתנו כזה חסד. בשעתו ר' ישראל נסע ממקום למקום 'לעשות נפשות', והיום כל אברך 'עושה' בעלי תשובה לרוב, איך זה?
אלא הקב"ה רואה כמה הדור יתום ועצוב, ורוצה לזכות בזכויות, לכן הקב"ה ברחמיו מגלגל כאלה מצוות, 'כל המקיים נפש אחת' וכו'.
שאלתי: "ומה איתי?"
ורבינו מחזיר לי מיד: "ומה איתי?"
ועניתי: "הכל בזכותכם!"
ואמר: "הלוואי".
והמשיך: "מתעסקים עם תלמידים, כמה שיותר להכניס תורה ויראת שמים בתלמידים".
שאלתי: "איך משפיעים רצון בתלמידים בתורה?"
ואמר: "בשיעור בקיאות זה קשה, זו שעה קשה. וכי אתה בגיל שלהם היית יותר טוב?"
תכנית לילדים התבטלה
מכונית עם רמקול עברה, וראש הישיבה שאל מה זה. אמרתי שאיזו תכנית לילדים מתבטלת. ומיד הגיב: "ב"ה, פחות צרות בכלל ישראל!".
(מתוך הספר 'הפנקס' – קטעים מתוך יומנו האישי של הג"ר יצחק לווינשטיין זצ"ל)