יום חמישי י"א באב תשע"ז
ישראל וגוי שותפים בבעלי חיים – האם ישראל עובר על איסור 'שביתת בהמתו'?
כפי שלמדנו, ישראל וגוי השותפים בבעלי חיים, צריכים לסכם בשעת יצירת השותפות על הוצאת השבת ויום אחד מימות החול ממסגרת השותפות. ואם לא עשו כן, והגוי משתמש בהם בשבת לעשיית מלאכה – יתכן שהישראל אינו עובר באיסור 'שביתת בהמתו', משום שיש לגוי חלק בבעלי החיים, והוא משתמש בהם בעל כרחו של ישראל, אך אסור לישראל לחלוק ברווחי יום השבת. ובמקרה שהדבר כרוך בהפסד כספי רב, ולא סיכמו ביניהם מאומה גם לאחר יצירת השותפות – רשאי לחלוק ברווחי השבת, ואין בכך איסור 'שכר שבת', כיון שהם 'מובלעים' ביֶתֶר הרווחים. [שו"ע רמו, ה, משנ"ב כג-כד, ושעה"צ כז]
הדרך המובחרת למסירת בעלי חיים לגוי לשבת
כפי שלמדנו, נחלקו הפוסקים בענין מסירת בעלי חיים לגוי לשבת בהלואה ובקבלת אחריות על תשלום עבורם במקרה של נזק או מוות; והכרעת ההלכה להקל. אך כיון שמדובר באיסור דאורייתא, ראוי לבחור בדרך המוסכמת לכל הדעות, והיא – שהישראל יַקנה את בעלי החיים לגוי למשך השבת. וראוי לערוך מכירה זו בפני דייני העיר, כדי שתֵּעשה כדין תורה, וגם כדי שהדבר יתפרסם, וימנע 'מראית העין', כלומר, שלא יחשדו שהישראל עובר על איסור. וראוי ל'בעל נפש' שלא לסמוך אף על מכירה אלא בשעת הדחק ועל פי הוראת חכם; אך לצורך מצוה של רבים, ניתן להקל במלאכה דרבנן. [שו"ע רמו, ה, משנ"ב לא ו־לד, וביה"ל ד"ה רק]
לאיזו מטרה אסור למסור בעלי חיים לגוי בכל דרך שהיא?
כל האמור בענין היתר מסירת בעלי חיים לגוי לשבת, הוא לצורך עשיית מלאכתו של הגוי, אבל לצורך עשיית מלאכת ישראל בשבת, אין להקל כלל, ואף על ידי מכירה לשבת, שהרי הגוי עושה מלאכת ישראל בשבת בשביל הישראל. ולפיכך, אם הגוי הוא שכירו של ישראל לכל המלאכות של ישראל, אסור לו להניח לגוי לעשות מלאכה באמצעות בעלי החיים בשבת. ואם הגוי הוא שכירו למלאכה זו בלבד – יש אומרים שנחשב כקבלן העובד מדעת עצמו, ומותר; ויש חולקים. אך אף לדעת המתירים, אסור להורות לגוי לעשות את המלאכה בשבת, אלא שאם עושה מעצמו אין חובה למונעו. [משנ"ב רמו, לג]