שאל השופט את השוטרים:"'וכי מצאתם דבר-מה פלילי בעבר שלו?", השוטרים השיבו בשלילה, ואז התרגז השופט וגער בהם ואמר: "כיצד אפשר לכלוא אדם על לא עוול בכפו, רק מפני שלא רצה לנפק לכם הסבר על העיסקה המוזרה שלו?" – השופט הורה לשחרר את היהודי, ולשלם לו פיצוי של מיליון דולר על העוול שנעשה לו!"

הרב משה מיכאל צורן (מתוך 'קול ברמה', ביטאונה של רמת אלחנן)

"זהב וכסף ונחושת" (ל"ה ה')

בכל הדורות לא היו צריכים להביא ראייה לאמיתותו של מאמר חז"ל (אבות, פרק ד' משנה א'): "איזהו עשיר השמח בחלקו", אבל בדורנו החומרני, מי שלא יתקע את האמת הזו עמוק-עמוק בתוך ליבו, עלול להיגרר בקלות רבה אחר דברי הבל שאין בהם ממש, ולמצוא את עצמו לפתע-פתאום מהלך בעולם אחר, שמושגיו רחוקים מעולם התורה כרחוק מזרח ממערב.

רק מי ששמח בחלקו יכול להיות מאושר, שהרי אין הוא שרוי במתח על המשכורת שלא נכנסה בזמן, אין הוא נלחץ מכל הפסד או נזק שנגרם לו בנכסיו, כי על כל מה שקורה לו הוא אומר: "זו מתת אלוקים היא" (קהלת, פרק ה' פסוק י"ח), ואם אני עשיתי את המוטל עלי – יכולני להשליך את כל השאר על בורא כל העולמות, שכל מעשיו אמת וצדק ואין בהם מתום .

אין הוא מתרגש יתר על המידה כשילדיו מגיעים לפרק "האיש מקדש", ואין הוא נרתע מעשיית שידוכים עם משפחות, שעשירותן אינה מתמקדת בתקציב כספי מוגדל, אלא בעושר מופלג בתורה וביראת שמים, במידות ובדרך ארץ; הוא מוכן לקיים בלב שלם את הוראת הרמ"א ב'יורה דעה' שלא לחפש 'שְווער' [חותן] עם כסף…

אף כוס לא נשברה

כסף טהור מביא ברכה על האדם ומונע ממנו הפסדים. ויתירה מכך. מהמעשה המופלא שיסופר בשורות הבאות, על הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, אפשר לראות שאם כספו ורכושו של האדם נקיים מחשש-גזל, לא יוכל לשלוט בהם נזק כלשהו. אלמלא היה הסיפור מצוטט על ידי מקורות נאמנים, אי אפשר היה להאמין שזה מה שקרה בביתו של הגר"ח.

פעם התקיימה בביתו אספת רבנים גדולה, ועל השולחן היו צלחות וכוסות רבות. לפתע משך מאן- דהו את המפה וכל הכלים נפלו ארצה בקול רעש גדול.

קם ר' חיים ממקומו והרגיע את הנוכחים. "עכשיו אוכַּל לבדוק אם הכסף בביתי נקי וטהור הוא", אמר, וציווה לבדוק מה קרה עם הכלים שנפלו. לתדהמת כל הנוכחים לא נשברה ולו כוס אחת!!!

אם לוקחים בחשבון, שחומר הגלם ממנו נוצרו הכוסות בתקופה ההיא, לא הגיע לקצה-קצהו של ה'דורלקס' של ימינו, ובדרך הטבע צריכים היו כל הכלים להתרסק לגמרי, הרי מדובר בנס גלוי ועצום עד מאד. אבל אליבא דהגר"ח אין זה נס, כי 'בדרך הטבע' לא ישלוט נזק במה שקנו מכסף נקי…

ספרי תולדותיהם של גדולי הדורות, מלאים בסיפורים אודות זהירותם המופלגת של אותם ענקים מכל ריח של איסור גזל, והיו שהחמירו על עצמם בעניינים אלה באופן נורא, יען כי אמונה זו היתה חדורה היטב בליבם, עד כדי כך שהרגישו שגם אגורה אחת שאינה שלי – היא כגחלים לוחשות המאיימות לשרוף את הארנק ואת בעליו גם יחד, וכשם שנמלט אדם מלהבות האש, כך ברחו גדולי הרוח מממון שאינו כשר.

"אספר כאן", אמר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בעת רעווא-דרעווין בפרשת 'תרומה', "סיפור שהתרחש בארה"ב, ממנו אפשר ללמוד עד כמה יש להיזהר בכסף שאינו- כשר":

המדובר היה בגביר יהודי שרכש מכונית יקרה מאוד, במחיר המתקרב לחצי מיליון דולרים. לאחר שסיים את העסקה, ניגש הקונה אל המוכר ואמר לו שברצונו למכור לו את הרכב, בחזרה, ב- 20,000 דולרים בלבד! מכמעט חצי מיליון דולרים, ירד עד לעשרים אלף!

המוכר לא ידע את נפשו מרוב תמהון, וכפי המקובל בארה"ב הזעיק את המשטרה, בחששו שמדובר בעבריין רציני. השוטרים הגיעו, ושאלו את הקונה לסיבת המכירה המוזרה שהוא רוצה לעשות, ותגובתו היתה: "אינני חייב למסור לכם דו"ח. כך אני רוצה לעשות, וזהו"!

בארה"ב, תשובה שכזו רק מכפילה את החשדות נגד האדם, והשוטרים לקחו את היהודי וכלאוהו בבית המעצר עד הבאתו לידי שופט. כיון שהדבר אירע בסוף השבוע, והשופטים יושבים רק ביום שני, נכלא האיש ל-4 ימים.

משהובא עניינו לבית המשפט, שאל השופט את השוטרים: "וכי מצאתם דבר-מה פלילי בעבר שלו?". השוטרים השיבו בשלילה, ואז התרגז השופט וגער בהם ואמר: "כיצד אפשר לכלוא אדם על לא עוול בכפו, רק מפני שלא רצה לנפק לכם הסבר על העסקה המוזרה שלו?" – השופט הורה לשחרר את היהודי, ולשלם לו פיצוי של מיליון דולר על העוול שנעשה לו!

בסופו של דבר התברר, שהיהודי ההוא תכנן את הכל בכוונה תחילה. דהיינו, הוא ידע שעל ידי שיציע עסקה כזו למוכר, הוא יזעיק את השוטרים, וכשיסרב לתת הסבר, הם יאסרו אותו, ולבסוף יינתן לו פיצוי…

מרן הגר"י זילברשטיין אמר, שהמעשה הזה הגיע אליו מאחד מראשי הישיבות, שסיפר שהגביר ההוא התקשר אליו וביקש לתרום לישיבתו סכום כסף גדול בסך מאה אלף דולר, והדגיש שמדובר בכספי מעשר… ראש הישיבה שהתוודע לסיפור העסקה, והפיצוי שניתן לו על ידי השלטונות האמריקנים, שאל האם מדובר בכסף כשר, או שמא כיון שכל הדבר נעשה בתרמית, אסור לו לקחת את הכסף?

אמרנו לו שבוודאי מדובר בכסף שאינו כשר, ואסור לו לקחת את הכסף. גם גיסי מרן הגר"ח קניבסקי הסכים לכך, ואמר שלא יקחו את הכסף הזה.

הנהגותיו בכסף של מרן הגר"א קוטלר

תלמיד מובהק של מרן הגר"א קוטלר זצ"ל, סיפר לי שני סיפורים על רבו, הממחישים את גודל ישרותו בעניין הכסף. ראש ישיבת ליקווד הורה לרעייתו הרבנית ולבני ביתו, שכאשר הם נמצאים בתוך תחום הישיבה – הוא מתיר להם לאכול מהמזון של הישיבה. היתר זה חל גם כאשר הם נוסעים בדרכם מן הישיבה הביתה, אולם ברגע שהם נכנסים לתוך הבית עם לחם של הישיבה, חייבים הם להודיע לו על כך "כיוון שאסור לי להכניס לביתי אוכל השייך לישיבה, ובמקרה זה אני צריך להוריד את הלחם ממשכורתי".

הרי הרבנית ובני הבית פעלו אף הם למען מוסדות הישיבה, ואם כן מדוע אסור לו לראש הישיבה להכניס אוכל של הישיבה לביתו? – אבל אותו גאון וצדיק, מקים עולה של תורה באמריקה, המעוניין להורות לתלמידיו תורת אמת, מקדש את עצמו במותר לו בכל מה שקשור לענייני ממון.

הסיפור השני שסיפר לי התלמיד המובהק, הוא, שכאשר השיא מרן הגר"א קוטלר את כל ילדיו, ביקש מהנהלת הישיבה… להוריד לו ממשכורתו סך מסויים, כי הרי עכשיו פחתו הוצאות הבית והוא מסוגל להסתדר בסכום קטן יותר…

וכדאי להתבונן, ולחזור ולהתבונן, באושרו של האיש המאמין באמונה שלימה, שפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו נגזרה כבר מן השמים מראש השנה ועד ראש השנה. כמה מאושר הוא, מאחר שבמוחו נקבעה המסקנה הבהירה, שאין כל עניין להרבות במאמצים להשגת הכסף, אלא אם עושה אדם את ההשתדלות המינימלית בנושאים אלה, ומטיל את יתר המעמסה על הקב"ה, שבידיו כל הכסף והזהב, הרי בוודאי שהאלוקים ייתן לו את כל מה שמגיע לו, ויריק עליו שפע ברכות עד בלי די.

ומי פתי יאמין שהעושר תלוי בריצתו של האדם אחריו?! – גם אם יצליח איש זה לצבור בקופתו רווחי עתק, הרי לימד אותנו שלמה החכם מכל אדם, שיש עושר השמור לבעליו לרעתו, ולא עוד אלא זו היא "רעה חולה ראיתי תחת השמש, עושר השמור לבעליו לרעתו, ואבד העושר ההוא בענין רע"  )קהלת, פרק ה' פסוקים י"ב-י"ג). והיינו כפי שהוסבר לעיל, שהכסף שהושג במרמה, יילך להוצאות על תיקון מיכשור שהתקלקל 'לפתע', או לטיפולי הרופאים, רח"ל.

שלוות נפש שאין דומה לה

ומאידך, כמה מאושר הוא אותו יהודי הבוטח באלוקיו בכל ליבו, ויודע שלאחר שעשה את ההשתדלות המינימלית – יכול הוא לישב בשקט ובשלווה על מבועי התורה, ולעסוק בדברי רוח ככל אשר יחפוץ, והקב"ה ישלח לו כבר את עזרו ממעל, ועל זה אמר שלמה המלך (שם, פרק ה' פסוק י"ז): "הנה אשר ראיתי אני, טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו וכו' אשר נתן לו האלקים כי הוא חלקו".

(מתוך 'קול ברמה' ביטאונה של רמת אלחנן, ניסן תשפ"א, בעריכת הרב משה מיכאל צורן)