הרה"ח אהרן כהן
אצל כולנו עכ"פ רובנו, עם כל ההבנה בנחיצותם של ימי בין הזמנים, מסתמנת לה מתחת לפני השטח הסתכלות: חופש = ירידה ברוחניות. מיודעינו יוסף משה הוכיח ש… אם רוצים, ההיפך הוא הנכון.
מאז ימי נעוריי הייתי 'כמו כולם'. כמו כולם כוונתי, א פושטע יוד, מתפלל כמו כולם, לומד כמו כולם, אוכל כמו כולם, א קיצער "כמו כולם"… כך גם בימי בין הזמנים הייתי, איך לא, כמו כולם, עד המהפכה. מאז, אני מקווה שכולם יהיו כמוני. מסובך, מסבך, תקראו, ותבינו.
מה עושים בימי בין הזמנים, (חופש בלע"ז)? כמובן, כמו כולם. ומה כולם עושים, כמו כולם.
מצפינים צפונה, מדרימים דרומה. מטפסים על ההרים, מתגלגלים לעמקים, יום יבש-מדבר יהודה, יום רטוב-נחלים ומפלי הצפון, מתייבשים במסלולים, מתרטבים בנהרות… ו…חוזר חלילה.
וכפי שהקדמתי, אני, הייתי כמו כולם.כמו כולם, עד המהפכה… המהפכה האישית שלי המהפכה השקטה כפי שאני אוהב לקרוא לזה.
היה זה מלפני שבע שנים בשנת תשע"ב מיד לאחר תשעה באב. אז כזכור, התקיימו הרבה חגיגות סיומי הש"ס שנלמדו במסגרת לימוד הדף היומי, כשלכבוד זה ולכבוד התורה התקיימו מעמדים ממעמדים כבירים ושונים, סיומים והתחלות ארציים, קהילתיים, משפחתיים, מאילת עד מטולה. כל הזמן נשמעו אַשְׁרֵיכֶם, אַשְׁרֵיכֶם, אַשְׁרֵיכֶם, אַשְׁרֵיכֶם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים… אוי' שֶׁדִּבְרֵי תוֹרָה חֲבִיבִים עֲלֵיכם בְּיוֹתֵר…
אני אף שבעקרון קבעתי עתים לתורה בשטיבל מדי יום ואפי' היה לי חברותא עם יענק'ל, אה, כן, קבוע.
אך דף היומי לא למדתי. והאמת, משום מה… הרגשתי אף טיפונת של טינה בלב על כל המושג והרעש סביב זה. מה, דף ליום? זה הגליק, ומה עם ההבנה? ומה עם חזרה? בתכל'ס מה נשאר מזה? לא העזתי לטעון לאף אחד מטענותיי הצודקות כיון שבלבי פנימה, חששתי טוב-טוב פן אִקָלַע מול החוצפן התורן, שלא יסתפק באמירת; טול קורה מבין עיניך, אלא; יקום ויצעק טול בניין מבין פיך…
כי זאת עליכם לדעת שעם כל מעלותי בהם נתברכתי, מ"מ פטור בלא כלום אי אפשר. אחרי כל משחקי המילים וגיבובי התירוצים בגין 'שבירת' הזמנים בחיידר/ישיבה/כולל/עבודה. אם מצאת בן אדם עקבי סימן שלא פגשת אותי…
על כל פנים, מעמדי סיום כגון אלו בבין הזמנים זה בדיוק במקום. גם מעניין/מסקרן ולמי ש(לא) רוצה לשמוע הסברתי גם את התועלת החינוכית שבדבר. דאגתי ושריינתי לעצמי ולילדיי כרטיסים (לא ביציע, באולם).
לא יודע מַה, מ אך… נסחפתי…
ברגיל, לא הייתי אפילו צוחק למשמע בדיחה זו. 'יודע אדם נפש ב…' לקבוע לימוד דף היומי-דף ליום? מה לעשות, זה לא אקטואלי בשבילי.
אך בהשפעת המעמדים שבאמת היו כבירים; ההתרגשות שהייתה נסוכה על פני המסיימים, רגש דקדושה שבצבצה מפני המתחילים, ובימת הנשיאות המלאה עם כל גדולי ישראל מכל גווני הקשת החרדית כשכולם נקבצו ובאו לך, והטריחו עצמם לדבר אחד, לשמוח בשמחת התורה-שמחת קובעי העתים לתורה שזכו אחר שבע שנות לימוד בעמל ובעקביות להגיע ליום חגם-שמחת סיום הש"ס.
כך בהשפעת ימי החופש, כשבאמת אין משהו, משהו. דחוף, דחוף להיום (מה יקרה אם נתפרפר בחול ליד הים, מחר?), החלטתי נו, כמו כולם; כולם מתחילים, כולם מצטרפים ללימוד הדף היומי, נו, גם אני יכול! כולם יעלו לרכבת, ו… אני, אשאר על הרציף? היו לא תהיה!
יענק'ל החברותא, ניסה לשווא להיות המציאותי, ולהחזיר אותי לקרקע המציאות-כלשונו, נו, יוסף משה, בתכל'ס כמה ימים הגעת בשבוע שעבר לקביעות עתים… אה… אך אוזני נאטמו מלשמוע, (הווליום בסיום באמת היה גבוה מדי) בטענותי לפניו, אתה לא רוצה, נו… בְּסֵדֶר, זו זכותך הדמוקרטית. אני כן רוצה.
התיישבתי לשיעור דף היומי, מה אומר ומה אדבר. הרכבת נסעה, מה זה נסעה, גמאה הרים ויערות, עולם חדש נגלה לפני, מושגים חדשים בש"ס שאפי' לא ידעתי על קיומם, מפעם לפעם נכנסה הרכבת לתחנה, עם צלצול שמח ומאושר: "מסיימים-מתחילים".
כל תחנה- חגיגה בפני עצמה; פעם מעמד סיום בשטיבל, פעם סיום אישי של משתתפי השיעור. כשבכל תחנה, כל הנוסעים מתחזקים ביתר שאת לשמור על הקביעות ולשמור על הדפים, כשהנוסעים החדשים המצטרפים לנסיעה בהתרגשות גוברת מציתים מחדש את אש התורה לקביעת עתים לתורה.
במשך הזמן למדנו הרבה דפי גמ' אך במבט לאחור ניתן לומר יותר ממה שלמדתי את הדף, הדף לימד אותי: למדתי מושגים חדשים בעניין "קביעת עתים לתורה" לא רק כסיסמא, אלא כמושג חי, יום יום, בשבת כבחול. כן, גם בערב שבת, והאמת, זה לא כל כך קשה, התרגלתי ב'כאילו' שזמן הדה"נ זה כל שבוע בשעה 6:00.
כך שברוך השם המושג "קביעת עתים לתורה" נכנס לי בדם עד שאני מרגיש שזה אצלי חלק בלתי נפרד ממני ומסדר יומי ובעקבות כך גם בני משפחתי קבלו דוגמא אישית ש'הלימוד' זה לפני ומעל הכל. לדוגמא אציין, שפעם לפני שמחה משפחתית שמעתי-מאחורי הפרגוד. כן, אבל מה נעשה עם השיעור של יוסף משה, זה כל כך חשוב…
'האמינו לי, משפט שכזה נותן לך כח לעוד חצי שנה להתמיד בעקביות'. אגב, הרגעתי מיד את בני ביתי, שסמוך לאולם מתקיים שיעור בדף היומי, כך שאקפוץ לשיעור אחרי החופה ואחזור, והכל על מקומו, בא בשלום ובתורה.
עתה, עם ריח החופש (והים) אני מסתפק, האם במלאות שש שנים, הגיע כבר הזמן להתקדם ולהצטרף לאלפי נבחני 'דרשו' הזוכים להבחן כל חודש על הלימוד, ובעיקר זוכים גם לדעת את הלימוד?
מה אתם אומרים?
לשליחת תגובות ושיתוף בסיפור האישי שלכם, כתבו ל: [email protected]