יקותיאל יהודה גנזל
ישבו יחדיו המומחים המקצועיים לתורת הנפש והמוסר, ה'פרויקטורים' של עבודת התשובה, ובדקו את הנתונים. מולם טבלאות אקסל ובהם טורים־טורים בצבעי הרמזור. מה מצבם של ערי הנפש? – הפה, העיניים, המוח־המחשבה? הכל כתוב, הכל ממוספר, מסודר. עכשיו, לקראת סוף שנה, הגיע הזמן לשבת על כל הטורים והמספרים ולראות מה קורה. איך אפשר לעצור את המגיפה?
הנתונים העולים, מדאיגים ממש. המחשבה משוטטת, מדביקה ומדבקת, היא צבועה באדום. העיניים – כתום המתקרב לאדום. והפה? עם כל הלשון־הרע והרכילות, כבר הגיע למצב של אדום בוהק. חייבים לעשות פה משהו. אי אפשר להגיע לראש־השנה עם המצב הנוראי הזה. זה יכול להיות סכנת חיים של ממש! געוואלד!
הפרויקטור הראשי, גם־זו לטובה מציע: סֶגֶר! אין ברירה, כדי להגיע אל הימים הנוראים במצב טוב. כדי שחלילה לא יחליטו עלינו מן השמים על סֶגֶר בימים הנוראים (במשמעותו האלגורית), חייבים להכריז במהירות, מהרגע להרגע על סגר מוחלט –
לא מדברים שיחות חולין, מקדשים את המחשבה, שומרים על העין. מתנזרים, מתעלים, סוגרים כל פתח לכל נדנוד של איסור, מגרשים כל אבק של אבק של אבק לשון־הרע ורכילות. מתרחקים מכל דבר רע כמטחווי קשת. כך נוכל להגיע לראש־השנה כשרמת תחלואת הנפש רושמת ירידה משמעותית.
זה משתלם בהחלט, כי התמורה היא מה שכולנו מייחלים – שנה טובה ומתוקה, שנת בריאות וישועה, בדגש על הבריאות.
אבל אז מתחילה תרעומת קלה לעלות מכיוון הערים: "אי אפשר לסגור אותנו סתם ככה! אנחנו לא נהיה מסוגלים לעמוד בזה! בסדר, ננסה לסגור את הפה, ננסה להישמר אפילו מדברים בטלים, אבל כמה נצליח להחזיק מעמד? היצר הרי גם עובד מהצד השני, מנסה להכביד עוד יותר את הסגר. לא מספיק שאנשים מסוגרים בבתים, הוא גם סוגר להם את המיזוג… לא, לא נוכל להחזיק מעמד!"
והפרויקטור של מעלה, מציע: "תנו לי אפילו סגר לילי בלבד. גם אם אתה מרגיש שאתה לא מסוגל לשמור על מוצאות הפה, לשמור על עצמך, לאורך כל שעות היום – למרות שאתה מחויב בכך – עדיין כל רגע ורגע שאתה סוגר את עצמך, הכל רווח. גם אם תקבל על עצמך לא ליפול בלשונך למשך כך וכך שעות מדי יום, זה עדיין שווה לאין ערוך.
כי כאשר מדובר בעבודה שאדם צריך לעמול כדי להכניע את יצרו הבוער, כל טיפה חשובה עד אין סוף, וכמאמרו של הגר"א מווילנא זי"ע: בכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, הוא זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער!"
(המבשר)