יום שני כ"ח בטבת תשע"ח
מדוע אומרים 'צדקתך' במנחה של שבת?
חכמינו ז"ל תיקנו לומר במנחה של שבת שלושה פסוקים הפותחים במילים: צדקתך, וצדקתך, צדקתך, ומכונים בקצרה 'צדקתך'. וטעם התקנה, משום שבשעת מנחה של שבת הסתלקו מהעולם משה רבנו, יוסף הצדיק, ודוד המלך, עליהם השלום; ואנו אומרים פסוקים אלו להצדיק עלינו דין שמים שנעשה בפטירתם. ויש אומרים שמשה רבנו לא נפטר בשבת, אלא בערב שבת, אלא שהקב"ה גנזו במערה רק בשעת מנחה של שבת, ואנו אומרים צידוק הדין בשעת קבורתו. ויש אומרים שהטעם לאמירת פסוקים אלו הוא כדי להצדיק את הדין שנעשה ברשעים שחוזרים לגיהנום במוצאי שבת. ואם טעו ואמרו קדיש לפני אמירת 'צדקתך', יאמרו את הפסוקים לאחר קדיש, ולא יאמרו קדיש נוסף ביניהם לבין 'עלינו'. [שו"ע רצב, ב, ומשנ"ב ו; ביאורים ומוספים דרשו, 7-8]
מאיזו תקופה לכל הפחות נוהגים לומר בשבת פרקי אבות?
מנהג הנהוג בישראל עוד מתקופת הגאונים, לומר בשבת לאחר תפילת מנחה 'פרקי אבות'; ויש שכתבו טעם לדבר, משום שהפרקים פותחים במילים: "משה קיבל תורה מסיני", ובכך מספרים אנו בכבודו של משה רבנו שנפטר באותה שעה, כאמור לעיל. ובימי הראשונים הנהיגו בחלק מהמקומות לאומרם רק בשבתות הקיץ, הארוכות, וכן לומר רק פרק אחד (או שניִם) בכל שבת. ובשבתות החורף – מנהג בני אשכנז מקדמת דנא לומר ששה עשר פרקי תהלים – 'ברכי נפשי', וחמשה עשר פרקי 'שיר המעלות'. ואם לאחר תפילת מנחה נותרו רק מספר דקות עד לסוף היום, יש לוותר על אמירת פרקי אבות או מזמורי התהלים, כדי לאכול סעודה שלישית בזמנה. [שו"ע רצב, ב, ומשנ"ב ט; ביאורים ומוספים דרשו, 9-10]
המעלות הרבות שיש בשירת פרקי תהלים במוצאי שבת לפני ערבית
מנהג קדום, הנהוג בימינו בקרב כמה מקהילות אשכנז, לזמֵּר במוצאי שבת לפני תפילת ערבית כמה פרקי תהלים, ובהם הפרק 'אֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ'. וכשחל תשעה באב במוצאי שבת, אין מזמרים, אם משום שזהו אינו זמן חנינה, ואם משום איסור לימוד תורה. וכן כשחל יום טוב במוצאי שבת – אין מזמרים; אם משום שאין מבקשים חנינה ביום טוב, ואם משום שפסוקי מזמורים אלו הם בקשה להצלחה במלאכה ובעסקי ממון במשך השבוע, ואינה מתאימה ליום טוב. ויש כמה מעלות במנהג זה: א. שמלוים את השבת, שנקראת כלה, בשירות ותשבחות, ויש לכך מקור במדרש; ב. שתפילת ערבית מתאחרת מעט, ומוסיפים מחול על הקודש. ג. שבזמן הפנוי שבין סעודה שלישית לערבית יעבירו המתפללים חלק מזמנם באמירת פרקי תהלים. [משנ"ב רצג, א; ביאורים ומוספים דרשו, 4-5]