היום נלמד: ברכת הריח
יום ראשון ד' באייר תשע"ז
המסופק אם יש ריח בבשמים שלפניו - האם רשאי להריח לפני הברכה?
אמרו חכמינו ז"ל: "מנין שמברכין על הריח? שנאמר 'כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ', איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? הוי אומר - זה הריח". ואין מברכים עליו אלא ברכה ראשונה, ולא ברכה אחרונה, משום שאין זו הנאה חשובה כאכילה ושתיה, אלא הנאה מועטת; וכן משום שמיד לאחר שהריח כבר כלה הריח, והרי זה כמי שאכל והתעכל המאכל בקרבו, שאינו יכול עוד לברך ברכה אחרונה. ואם הוא מסופק אם יש באפשרותו להריח, או שמסופק אם עדיין נותר ריח בבשמים שלפניו - רשאי לנסות ולהריח קלות, ואז לברך. [שו"ע א, משנ"ב א ו־ד, ושעה"צ ג; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־6]
על אילו בשמים מברכים 'בורא מיני בשמים'?
על עצי בשמים, אף כאלו הגדלים באדמה המנותקת מהקרקע, מברכים "בורא עצי בשמים". על עשבי בשמים - "בורא עשבי בשמים". על פירות מאכל שריחם טוב וחזק - "הנותן (או: אשר נתן) ריח טוב בפירות", וראה תקציר למחר בנוגע לכללי ברכה זו. ועל בשמים שאינם גידולי קרקע - מברכים "בורא מיני בשמים". וקליפת פירות שיש להם ריח טוב - נחלקו הפוסקים אם דינה כפרי עצמו. ואם בֵּרך 'מיני בשמים' על כל בושם שהוא - יצא ידי חובה. וכן אם בֵּרך 'עצי בשמים' על פרי הראוי לאכילה, יצא ידי חובה; ויש מי שחולק על כך. [שו"ע ב, ומשנ"ב ט; ביאורים ומוספים דרשו, 8, 10 ו־11]
האם מותר להריח מאכל האסור בהנאה?
מאכל האסור באכילה ויש לו ריח טוב - מעיקר הדין מותר להריחו, וצריך לברך לפני ההרחה; ואף מאכל האסור בהנאה, אם אינו מיועד להרחה אלא לאכילה בלבד, מותר להריחו, כיון שאין זה 'כדרך הנאתו'. אולם, למעשה אין להריח מאכלים אלו, כיון שהריח יעורר בו תאווה למאכל, והוא עשוי להכשל באכילה; ואף אם לא יכשל - ריח טוב וחזק במיוחד עשוי לגרום לכך שיוכרח לטעום מהמאכל משום פיקוח נפש. וכמובן, מאכל האסור בהנאה ומיועד להרחה - אסור להריחו; ומי שנאלץ לעבור במקום שיש ריח של איסורי הנאה, יכוון שלא להנות מהריח. [ביה"ל ד"ה המוס"ק; ביאורים ומוספים דרשו, 13]