יום חמישי כ"ה בתשרי תשע"ז
המברך על מאכל ודיבר לפני שבלע ממנו - האם צריך לברך שנית?
המברך על דבר מאכל או משקה, לא ישהה בין הברכה לאכילה והשתיה יותר מ'כדי דיבור', דהיינו אמירת שלוש מילים ("שלום עליך רבי"), ובדיעבד אינו מברך שנית אף אם שהה זמן רב, כל שלא הוסחה דעתו מהאכילה. ואסור לדבר אפילו מילה אחת מסיום הברכה - וכן אין ללכת ממקום למקום - עד שיבלע מעט, ואסור אף לענות 'אמן' וכל 'דבר שבקדושה'. ובאכילת לחם ראוי שלא לדבר עד לאחר אכילת 'כזית'. ואם דיבר לפני שבלע מעט מהמאכל, אך כבר בלע מעט מהטעם שנוצר בפיו מחמתו - אינו צריך לברך שנית, אך אם טרם בלע מאומה - יתכן שצריך לברך שנית. ואם דיבר טרם שלעס, צריך לברך שנית, אלא אם כן ענה אמן על ברכה זהה לזו שבֵּרך. [סעיף ו, ס"ק לד-לו, שעה"צ ס"ק כח, וביה"ל ד"ה ולא; ביאורים ומוספים דרשו, 22, 24 ו־25]
בֵּרכת על מאכל חלבי ונזכרת שאכלת בשר קודם לכן - האם מותר לך לטעום מהמאכל?
מי שבֵּרך על דבר מאכל וטרם שטעם ממנו נזכר, או שנודע לו, שיש באכילתו איסור כלשהו, דאורייתא או דרבנן, אסור אף לטעום ממנו. אולם, אם מדובר בטבל, רשאי להפסיק בין הברכה לאכילה ולהפריש תרומות ומעשרות, ואף לברך על ההפרשה; ויש שהסתפק בדבר. ואם מדובר בספק טבל - 'דמאי' - יפריש תרומות ומעשרות במחשבה, ו'מעשר שני' - שצריך לחללו על כסף בדיבור - יקבע במחשבתו את מקום המעשר בתוך המאכל, ויאכל ממקום אחר, ולאחר מכן יחלל את המעשר. ואם מדובר במאכל חלבי ונזכר שאכל בשר קודם לכן, יש אומרים שאם חלפו ארבע שעות רשאי לאוכלו, כיון שיש דעה המקלה בכך לכתחילה. ואם בֵּרך במוצאי שבת ונזכר שטרם הבדיל, יטעם מעט ואחר כך יבדיל. [ביאורים ומוספים דרשו, 29]
הילדים מבקשים אוכל וצריך גם להאכיל את הדגים שבאקווריום - מי קודם למי?
מי שיש ברשותו בעלי חיים, צריך להקדים ולהאכילם טרם שיאכל בעצמו, ואסור אף לטעום דבר מאכל קודם לכן; ודין זה אמור הן בבהמות, הן בעופות, והן בדגים. ואם טעה ובֵרך על מאכלו לפני שהאכילם - יטעם מעט ואחר כך יאכילם. ויש שכתב שאם הוא רעב מאד רשאי להקדים ולאכול לפניהם. ונחלקו הפוסקים אם בשבת צריך להאכילם לפני שלוש הסעודות, או שדי בהאכלתם לפני שתי סעודות בלבד, כבימות החול. וילדיו הקטנים של אדם - כשאינם יכולים ליטול את מאכלם בעצמם - קודמים לבעלי החיים. ודין זה הוא מדברי חכמים, שהסמיכוהו על סדר הכתוב: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" ואחר כך "ואכלת ושבעת"; (ויש אומרים שהוא מדאורייתא). ובשתיה אין חובה להקדים את בעלי החיים. [ס"ק מ וביה"ל ד"ה ומכל; ביאורים ומוספים דרשו, 30-31]