בספר 'פאר יוסף' (תולדות, עובדות ומאמרים מהרה"ק בעל ה'אמרי יוסף' מספינקא), מצטט המחבר מכתב שכתב לו שאר בשרו, "איש מכובד", המספר בזו הלשון:
"…כמדומה לי בשנת תרנ"ט, והיה אז יום ו' אלול בש"ק, זכיתי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו של כ"ק מרן הרב הגאון הקדוש והטהור בעהמ"ח ספרי 'אמרי יוסף' מספינקא זללה"ה, והיה שם אנשים רבים שבאו מרחוק ומקרוב לחסות בצל תפלתו ולקבל ברכותיו של כ"ק זללה"ה.
"וכאשר כתב הגבאי מוה"ר חיים את הפתקאות במוצש"ק, כנהוג אצל הצדיקים שליט"א, היה בינינו איש אחד קטן וחלש, ואמר לגבאי שלא יכתוב בהפיתקא שלו שום דבר, רק שהוא מבקש תשובה על חטאתו אשר חטא.
"'ומה הוא החטא?' שאלהו הגבאי, ויען האיש ויאמר: 'לא אוכל לפרסם את החטא הזה ברבים, כי הבושה תכסה פני להתוודע ולהגלות בפומבי עבירה גדולה כזו, שלא אירע עוד מעולם לשום איש ישראל, וחפץ אני להגיד את החטא הזה באזני כ"ק אדמו"ר הרהגה"ק זללה"ה'.
"וכן עשה הגבאי, ואנחנו, כל האנשים שהיינו אז אתו בבית, כולנו היינו משתוקקים לדעת איזהו עבירה יכולה להיות שלא עבר עליה שום בר ישראל, וביקשנו את הגבאי הפותח שער, אשר בעת שיפתח את הדלת וייתן רשות לכנוס לפני כ"ק זללה"ה, יקדים את האיש הזה לכנוס בראשונה, ויניח גם את הדלת פתוחה כדי שנלך גם אנחנו אחריו ונשמע את הדבר.
"וכן היה, ונכנס האיש הזה בראשונה והושיט את הפתקא שלו לידי רבינו הקדוש. ולקח כ"ק מידו האיש את הקוויטעל, ואף כי לא היה נכתב בו רק דברים אחדים, בכל זאת הביט בו רבינו רגעים אחדים, ואח"כ שאל את האיש: 'מה הוא החטא אשר אתה מתחרט עליו ורוצה אתה בתשובה?'
"ויען האיש ויאמר: 'אשתקד לא התעניתי ביום הכפורים'.
"'ומדוע לא התענית?' שאלהו כ"ק, ויען האיש ויאמר: 'המעשה כך נעשתה: אנכי דר בכפר אחד אשר על ההרים סביבות קורלי באבי זבענבערגען, אין אתי עוד איש יהודי בכפר, רק אני לבדי. ובשנה שעברה היה יוהכ"פ ביום ב' בשבוע, ואני טעיתי בחשבוני ועלה בחשבוני שיום הכפורים חל ביום ג' לשבוע. וביום ב' כאשר היה יוהכ"פ לישראל דמיתי אני שהוא ערב יוהכ"פ, ואכלנו אני ובני ביתי סעודות כמו שנוהגין לאכול ולשתות בערב יוהכ"פ.
"'ואחר צהרים נסענו בעגלה אל הכפר הסמוך ששם היה מנין עשרה, להתפלל שם בציבור ולהתענות שם ביוהכ"פ. וכאשר באנו אל המקום הזה כבר פנו היום ונטו צללי ערב ומיהרנו לבא לבית התפלה להתפלל תפלת כל נדרי בציבור. וכאשר נכנסתי לבית התפילה נבהלתי מאד, יראה ורעד בא בי ותכסני פלצות, כי אני באתי להתפלל תפלת כל נדרי ומצאתי הציבור מתפללין תפלת נעילה… הנשמע כזאת!
"'אמנם', סיפר האיש בהמשך הדברים, 'אני ואשתי וכל ילדי הבאים אתי לא עזבנו את בית התפלה ונשארנו שמה כל אותו הלילה וכל יום המחרת עד הערב, ועשינו לנו את יוהכ"פ שלנו ממחרת יוהכ"פ, לא אכלנו ולא שתינו היום הכפורים הזה שעלה בחשבוני כמו ביום הכפורים ממש. אבל', אמר האיש, 'יען כי ביוהכ"פ האמת ביום שהיה יום הכפורים לכל ישראל לא התעניתי, לכן אני מבקש לשוב בתשובה על העון הזה'.
"וישאלהו רבינו: 'ומדוע לא ראית בלוח מתי חל יוהכ"פ?'
"'אין לי לוח', ענה האיש.
"והיה כאשר כילה האיש לספר את אשר קרהו, ושמע רבינו את דבריו היוצאים מן הלב, ולא יכול להתאפק לכל הנצבים עליו ויתן קולו בבכי, ועיניו הקדושים זלגו דמעות, ויסב פניו אל הקיר והתחיל להתפלל ולומר:
"'רבונו של עולם, רחם על עמך ישראל ושלח להם את הגואל צדק ופדם מן הגלות המר הזה. הבט נא וראה האיך עמך ישראל מפוזרים בין העמים, וכדי שיוכל האיש הזה לפרנס את בני ביתו מוכרח לשבת בהר בין ערלים ואינו יודע מתי חל יום צום הכפורים. השי"ת ירחם עלינו ויקבץ נדחי ישראל וישובו לארצם כמקדם, ואז יכירו וידעו כולם לעבדך באמת כאשר עם לבבם'.
"תפילה כזאת התפלל רבינו פעמים אחדים, וחזר עליה ושנה ושלש בה פעם אחר פעם, ובכל פעם בבכי ובדמע.
"ואני הכותב, כאשר ראיתי החזיון הזה, אמרתי בחשאי לחבריי שהיו עומדים סמוך אצלי: הביטו וראו ענין נפלא: תלמיד בא לפני רבו ומבקש שיורהו דרך תשובה, והרב בעצמו שב בתשובה ומבכה במקום התלמיד.
"והיה ככלותו להתפלל החזיר פניו אל העם אשר היו שם בביתו, והתחיל בפנים שוחקות ואמר: 'רבותי, האיש הזה הלך להתפלל תפלת כל נדרי ומצא הקהל מתפללין תפלת נעילה, מה אעשה לו? אם אגזור עליו שיתענה, הלא אין בו כח להתענות. ואם אומר לו שיתן צדקה, הלא אין ידו משגת אפילו לקנות לו לוח. הרחום יכפר עונו אפילו כך, ובפרט שהאיש הזה התענה ביום שאחר יום הכפורים.
"'אמנם', אמר רבינו אל האיש הזה, 'התשובה שלך תהיה, אשר מהיום והלאה בכל שנה ושנה כאשר יגיע חודש אלול תשתדל להיות בין ישראלים ויהודים ותשאל מתי יהיה יום הכפורים ומתי חל יום א' דראש השנה, ותתחיל למנות מיום א' דראש השנה יום אחד, וביום ב' דראש השנה יום שני, ותהיה מונה והולך עד יום העשירי, והיום אשר יהיה יום העשירי מיום א' דראש השנה – הוא יהיה יום כיפור. וחוץ מזה לא תמנע עצמך מלשאול באיזה יום בשבוע יהיה יום הכפורים, וכה תנהג כל ימיך כשתדור לבדך בהכפר'.
"וקיבל האיש עליו את התשובה הזאת והלך לדרכו לשלום".
(הובא בגיליון 'דרכי יעקב יוסף' – ספינקא, יוהכ"פ תשע"ט)