שח הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: אחד מידידיי סיפר לי סיפור נפלא ששמע מזקן אחד שבדידי' הוה עובדא. וכך סיפר הזקן:
לפני הרבה שנים נתגדלתי בבית כ"ק מרן האדמו"ר מסקולען זי"ע בעל "נועם אליעזר", ביחד עם עוד הרבה יתומים שביתו של הרבי היה להם לבית.
יום אחד אירע שילד אחד שבר משהו בבית וגרם להפסד, אך הילד לא רצה להודות על כך, ולכן התחיל להאשים את חברו שהוא עשה את זה, והלה האשים ילד אחר במעשה, ובקיצור, כל אחד מהילדים האשים מישהו אחר והיתה שם מחלוקת גדולה.
לפתע ניגש אל הילדים ילד אחד שקראו לו "ישראל אברהם" – בנו של הרבי בעל "נועם אליעזר", ש"במקרה" גם הוא נתגדל בבית הזה, ואמר לנו בבושת פנים ובקול מלא חרטה, כי הוא מתבייש לומר לנו – אך האמת היא שהוא האשם בכל מה שאירע, והוא בעצמו גרם שלא בכוונה להפסד הגדול הזה.
"ובכן" – אמר הילד – "מבקש אני מכם שלא להאשים אחד את השני על כך, כי אני ולא אחר עשיתי זאת ומתוודה אני על כך"…
והוסיף אותו זקן לומר: "למעשה, ידעתי אז גם ידעתי כי הילד הזה, ישראל אברהם, הוא שקרן גדול… כי לא הוא עשה את זה, וסתם אמר על עצמו שעשה כן כדי להשקיט את המריבה.
"ואם תשאלני מהיכן אני יודע זאת? אגיד לך: משום שאני בעצמי הייתי הילד שעשה את הדבר הזה…"
(נעם שיח)