היום נלמד הסעיף האחרון בספר 'חפץ חיים', ובכך מסתיים המחזור השני של לימוד ה'חפץ חיים 'בשנה זו.
גם סעיף זה כקודמיו עוסק בענין שידוכים, מה מותר לגלות ומתי. כותב ה'חפץ חיים': כאשר אדם יודע כי אחד הצדדים סובל ממחלה פנימית שאינה ידועה לכל, עליו לגלות זאת לצד השני. אולם אם אינו יודע הדבר מעצמו רק שמע מאחרים, עליו לגלות זאת בלשון 'שמעתי'; וגם זאת, רק אם ברור לו שהלה לא יהיה פזיז ויחליט לבטל את השידוך מבלי בירור יסודי וחקירה אחר אמיתות השמועה.
אופן נוסף שבו מותר לגלות פגם בשידוכים הוא, אם מכיר את החתן שיש בו אפיקורסות, או את בית המחותן שהוא בית פריצות. במקרים אלו גם לא צריך את שאר תנאי ההיתר – לכוון לתועלת וכו'. ואפילו לא ראה בעצמו רק שמע מאחרים, עליו לגלות, אך צריך לומר זאת בלשון 'שמעתי'.
בסיום הספר כותב ה'חפץ חיים' כי היה בדעתו לצייר עוד דוגמאות, אך נמנע מכך מפאת יוקר הדפוס וטרדות הזמן. ומכל מקום, הכלל הוא שעל האדם לשים עיניו ולבו על דרכיו, ובפרט על מוצא פיו, שלא להתערב בעניינים של בין אדם לחברו אם לא שיידע מתחילה את הענין בבירור לאמתו, ולכוון לתועלת ולא משנאה, ולראות את הנולד מדיבורו שלא יצא מגדר הדין ח"ו – ואז ה' יהיה בכסלו שלא ילכד בפח היצר.