טעימה ראשונה מעלוני פרשת השבוע הרואים אור לקראת שבת קודש.
צוות 'הפותח'
כמדי יום רביעי, גם היום אנחנו מעניקים לקוראי 'הפותח' טעימה ראשונה מעלוני השבת הרואים אור השבוע בסייעתא דשמיא.
נפתח השבוע בסיפור נפלא שמופיע בעלון הפופולארי והמיוחד במינו 'סיפורי צדיקים', בעריכתו של הרה"ח ר' פנחס שייינברגר, מסופר על הרה"ק רבי עזרא עטייה זיע"א ראש ישיבת פורת יוסף, אשר בנוסף לגדלותו העצומה בתורה ובקדושה ובעבודת ה', היתה חדורה אצלו אהבת ישראל אמיתית.
אחת מבנותיו סיפרה, שפעם אחת באמצע הלילה אבא לא יכול היה להירדם, הסתובב במיטתו מצד אל צד ולא נרדם, ניכר היה כי הדאגה כרסמה בלבו, אמנם הוא לא רצה להטריח את אמא הרבנית, אך הרגיש שבלי זה לא תבוא תנומה לעפעפיו.
"היכנסי לשכנה וראי איך מרגיש הילד שלה, שהיה לו היום חום כל כך גבוה" ביקש מאשתו.
הדאגה שלו לזולתו היתה בלתי רגילה, ההשתתפות בצרתם כאילו היא צרתו אפיינה אדם בלתי שגרתי, הוא גם ידע שאשתו הרבנית מתמצאת ברפואה עממית, ואם נחוץ הדבר כשתיכנס לשכנה, תשיא לה בוודאי עצה מועילה.
הרבנית אכן יצאה לבית השכנה, ורק אחרי שובה מן השכנה לאחר ששמע כי לילד הוטב ברוך השם יכול היה ר' עזרא להירדם.
תרופת פלא
בעלון ומקדשי תיראו הובא הסיפור הבא, המצוטט מתוך 'באר הפרשה' לפרשת שלח:
סיפר הרבני החסיד המפואר רבי קאפיל שענברוין שליט״א, מחשובי תושבי קרית יואל מאנארא יצ״ו, כי לפני כשנתיים ימים בערב פסח תשע״ט חש לפנות בוקר בכאבים עזים בליבו, מיד קרא לבנו ר׳ בעריש שליט״א המתנדב בארגון 'הצלה׳, רבי בעריש בדק את אביו ומצא שכל המדידות מראים שהמספרים גבוהים באופן נורא ואיום.
במהירות עצומה החישו את רבי קאפיל לבית החולים, שם החלו לעשות לו סדרת בדיקות ולתת לו תרופות לסדר את מצבו החמור ל׳׳ע.
והנה תיכף בבואו לבית החולים פנה אל הרופא ואמר לו, שמע נא, עלי להתייצב בשעה 1:00 בצהריים ב'קריית יואל' לצורך אפיית מצת מצוה… שחק עליו הרופא, מה הינך סח, עדיין הנך שרוי בסכנת חיים כיצד תדבר על אפית מצות.
אולם ’הוא באחד ומי ישיבנו' עד שאמר לו הרופא, דע לך, כי לפי הנראה כעת יש ספק גדול כמה שעות נשארו לך לחיות ואתה ’חולם׳ להשתחרר בצהריים??
ואכן, רבי קאפיל ראה את הבהלה הגדולה סביב מיטתו, כשעוד ועוד רופאים באים לנסות להציל אותו… ומטפלים בו בכל מיני טיפולים.
בשעה 11 יצא בנו מהחדר לזמן מה להספיק להתפלל ’שחרית׳, ואמר ר׳ קאפיל לב״ב חוששני שהגיע הזמן לעשות ׳תשובה׳ אני רואה שהמצב לא פשוט, ה׳חברה׳ אינם מצליחים… והכריז בקול שהוא מקבל על עצמו מעתה שלא לדבר כלל בקריאת התורה מתחילה ועד סוף.
אמרה לו אשתו, והרי בעצמך אמרת לי שמעודך ועד היום לא דברת באמצע קריאת התורה, וכי עתה כש׳יזכיר לו יום המיתה׳ נודעים לי ׳סודות׳ שלא ידעתים עד היום…
השיב לה, אכן מעולם לא דברתי בקריאת התורה, אלא שעד עתה לא קיבלתי זאת על עצמי ב'קבלה' רק הייתי נזהר בכך לחומר האיסור שבדבר, כידוע מפי ספרים וסופרים, ועתה לרגל המצב הריני מתחייב עצמי ב'קבלה׳ שלא לדבר מתחילת התפילה ועד סופה, וביותר בעת קריאת התורה.
תוך כדי דיבור ממש נכנס הרופא ב'נשימה אחת' שאל ותמה – מה היה כאן, ברגע זה נפלו כל ה'מספרים׳ וירדו מטה מטה עד שה׳לב׳ פועל כאחד האדם, רבי קאפיל שה׳מצות מצוה׳ בערו בקרבו נענה מיד אל הרופא, אולי תשלחני לביתי מאחר שב״ה כבר התייצב הלב, החזיר לו הרופא, לא ולא, מאחר שעד לפני רגעים ממש היית בסכנת חיים, עלינו להשאיר אותך כאן תחת השגחה ו׳שמירה מעולה׳ לראות שהכל פועל כשורה, ואם תמשיך להרגיש טוב תוכל לחזור אל ביתך בחצות הלילה, אבל לא רגע אחד קודם לכן.
אך רבי קאפיל שעז היה רצונו להספיק לאפות מצות כדת היום נענה ואמר – הריני מקבל על עצמי לפרסם את הנס שהיה לי בזכות הקבלה שלא לדבר בקריאת התורה, כדי לעורר את הרבים ולהפרישם מאיסורא…
תשכח את השם שלך
בעלון הנפלא 'פנינים', מפרי עטו של הג"ר יוסף ברגר שליט"א, מובא סיפור נפלא עם הבעל שם טוב, שממנו יש לנו ללמוד מוסר השכל נוקב ויורד עד חדרי בטן.
בעיר מעז'בוז היה איש שכולם קראו לו בשם מושל'ה גנב… ואין צורך לנחש מדוע הוצמד לו כינוי זה….
כך חי לו במשך שנים אותו מושל'ה וגנב את הבריות באין מפריע רח"ל.
ויהי היום, והמשטרה גילתה את הדבר, והחלו במרדף אחר אותו מושלה . אך מושל'ה ידע להסתתר מעיניהם ואף גילה את בית מדרשו של הבעל שם טוב זי"ע שם היה מסתתר ואף היה מתחנן מהבעש"ט שיברכהו שלא יתפס… ואכן הבעש"ט, בראותו את אותו נפש אומללה הרגיש שאפשר להשיבו אל הדרך הישרה ע"י מילה טובה וטיפוח הנקודה טובה שבו, ע"כ ברכו תמיד שלא יצליחו לתופסו . ואכן כך היה.
יום אחד עלה רעיון במוחו של מושלה: ואמר לעצמו, מה אני כל הזמן גונב דברים קטנים מהאנשים המסכנים במז'יבוז, אצא למחוץ לעיר ואתפוס 'דג שמן' שיספיק לי להרבה זמן… וכך הוה, למושל'ה נודע, כי בעיירה הסמוכה עובר אחד ממשפחת הצאר הרוסי עם אלפי רובלים בכיסו.
מתוקף נסיונו הכין את השטח וידע במדויק באיזה חדר נמצא קרובו של הצאר, ועפ"ז גנב את הכסף. כשנוכח האיש שהכסף חסר, הזעיק את המשטרה וזו החלה שוב בחיפושים אחר הגנב המבוקש. ומושל'ה כמו תמיד, ברח הישר לבית מדרשו של הבעש"ט לבקש את ברכתו… אך למורת רוחו שמע על הבשורה המרה שהבעש"ט נפטר!…
שאל מושל'ה את היושבים שם: האם אין צדיק אחר אשר יברכני? ענו לו: יש פה צדיק אחד שנקרא בשם רבי יעקב יוסף הלא הוא בעל ה'תולדות יעקב יוסף' זי"ע, אולי הוא יברך אותך.
ניגש מושל'ה לבעל ה'תולדות' ואמר לו: אני מושל'ה גנב, בכל פעם שהייתי גונב היה מברך אותי הבעש"ט, ברכני גם אתה? כששמע זאת בעל ה"תולדות" קם ממקומו וגער בו: השתגעת? אתה גנב ואתה מבקש ממני ברכה"?
לשמע התגובה מושל'ה ברח מביהמ"ד ובחוסר אונים רץ הישר אל קברו של הבעש"ט הקדוש. ונפל על הקבר והתפלל ובכה מעומק הלב, וכך אמר: "רבי קדוש איך עזבת אותי? כל צדיק רוצה להיות רב רק של צדיקים אבל אתם, רבי קדוש, הייתם הרבי של כולם, של הגנבים, של כל הרשעים ובעצם של כל עם ישראל על כל גווניו. ובכן רבי קדוש מה אעשה עכשיו? אני רואה שהשארת צדיקים שדואגים רק לצדיקים, אבל גנבים כמותי מי ידאג להם?
והחל לבכות בכי קורע לב עד שנרדם מרוב בכיות… ובחלומו רואה הוא את הבעש"ט הק' שאומר לו: מושל'ה הבכייה שלך בקעה רקיעים, ודע לך שלפני שעזבתי את העולם הסמכתי את הנכד שלי בעל ה'דגל מחנה אפרים' בשתי ידיים, להיות רבי של כולם וגם של הגנבים… מבית הקברות עד לביתו הריהו מרחק קצר, רוץ ולך אליו ואמור לו שיברכך .. ואכן כך היה, הגיע מושל'ה לביתו של ה'דגל מחנה אפרים' ואמר לו: ברכני רבי כמו שברך אותי תמיד סבך.
שם עליו הרבי את שתי ידיו ואמר לו: "מברך אני אותך שכולם ישכחו שגנב היית, וגם אתה תשכח"!… מאותו יום קרבו אליו והראה לו דרך תשובה, והחל לעלות בדרך הישרה עד שנעשה לאחד מגדולי תלמידיו!
עד כאן סיפור הדברים. למדנו מכאן: שלכל אדם באשר הוא, ישנה את הנקודה הטובה שבו, ואותה צריכים לטפח ולהדגיש, וכך מצליחים לקחת את האדם בדרגה הנמוכה ביותר, וע"י קירוב וגילוי הנקודה החבויה שבתוכו, מצליחים להעלותו מעלה מעלה!…