באחד מביקוריו של הרב אליעזר בונדהיים ראש 'גניזה כללית' בבתי הרבנים שליט"א, שמע מאת הג"ר רבי דוד אברהמי שליט"א מירושלים סיפור נורא. פנינו אל הגאון שליט"א על מנת לשמוע את הסיפור בפרוטרוט, והוא אף הוסיף לו מסר מהדהד.
סטלינגרד, שנת תש"ג:
קרב סטלינגרד, בו נבלם הצבא הגרמני לפני העיר סטלינגרד, נחשב לנקודת מפנה מרכזית במלחמת העולם השנייה, ולראשית התפנית במלחמה לרעת הגרמנים ושותפיהם. הניצחון הרוסי הושג תוך כדי הקרבת חיילים רבים, וביניהם "נערי המולטוב" – הרוסים גייסו נערים בגילאי ארבע-עשרה חמש-עשרה שתפקידם היה לקדם את פני הטנקים הגרמנים בבקבוקי תבערה. הנערים האומללים נדרשו להסתער בזריזות לכיוון הטנקים, להשליך בקבוק בתקווה שהוא יתנפץ בין הסדקים ויבעיר את הטנק.
החיילים הגרמנים ריססו את השטח במכונת ירייה וגבו קורבנות רבים, יחד עם זאת סייעה מתקפת הנערים בבלימת הטנקים הגרמנים. אלפי "נערי המולטוב" היו נחטפים מהרחובות ונשלחים לחזית המלחמה, שבעצם הייתה בתוככי עיר מגוריהם.
בין הנערים שחיו בסטלינגרד היה גם נער יהודי 'פלוני' שאת שמו איני יודע, אך שמעתי את הסיפור ממנו עצמו. גם הוא כמו כולם היה מועמד טבעי לגיוס למשימה הצבאית האכזרית. אז מדוע לא גייסו אותו בימי המלחמה הנוראה?
באותם ימים היה בעיר ביקוש גדול לנייר. פרצו ערלים ארורים לבתי הכנסת, שדדו משם סטים מהודרים של ש"ס וילנא, שו"ע דפוס ראם וכן הלאה, פירקו את הספרים וכך נותרו בידם ערימות של נייר עטיפה משובח ויקר רח"ל. עם הנייר עטפו דגי 'הערינג', סבון, ומה לא. לאחר השימוש השליכו את הניירות תחת כל אבן וכל עץ רענן.
אחד היה הנער הנ"ל, שהסתובב במסירות לאסוף את הדפים המחוללים. לא היה לו 'מנגנון', הוא פשוט התהלך עם שק ואסף לתוכו מהרחובות והשווקים. הנה יבמות דף כ"ד מלוכלך בהערינג, והנה אבן העזר סי' י"ז עם שיירי סבון… את הדפים היה גונז וכך הציל במידת האפשר את קדושת הספרים המחוללים.
מאחר שעסק בכך בקביעות, הבחינו בו הגויים והדביקו לו את הכינוי 'משוגענער', שכן איזה אדם נורמלי אוסף באובססיביות אריזות מטונפות? כאשר ביקשו לגייס אותו ל'צבא המולטוב', התנערו ממנו מידית. הלוא הוא משוגענער!… וכך בזכות עיסוקו בהצלת השמות ניצלו חייו.
כאשר סיפר לי זאת ציין בפניי את העובדה שמטבעו לא היה נער חזק, גם לא זריז, ואין כל ספק שאם היה מגויס היה נהרג מירי הטנקים הגרמנים.
בדרך לא דרך הצליח הנער לעלות ארצה בימי מסך הברזל, וגם כאן בארץ המשיך לעסוק בגניזה. הוא הרגיש שהשמות הצילו את חייו, וזה גרם לו חשק להשיב טובה ולהציל את חיי השמות. הוא היה הראשון שיסד איסוף גניזה מסודר באמצעות חבית גדולה, שאגב גם היא נצבעה בכחול כמו בימינו, שהעמיד בשטיבלאך 'מאה שערים'. החבית הייתה ממוקמת בצמוד לבית הכנסת הגדול 'ישועות יעקב'.
סבורני שהמסר הברור שעל כולנו ללמוד מכאן זה, שאם אדם עושה מעשה טוב בתמימות הוא יצליח! לא רק שחייו של הנער ניצלו בזכות השמות, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי, והוא זכה להיות הראשון שמיסד את נושא הגניזה בארץ ישראל!
(הרב רפאל ברלזון מוסף שבת קודש פרשת כי תצא תשע"ב)
השיימעס שהצילו את חייו של הנער
זה היה כנראה ר' מאיר מה"שיימעס" שאכן אסף אותם עוד לפני 50 שנה ליד השטיבלאך במאה שערים, תשאלו את ר' בנימין קלוגער מהמודיע הוא בוודאי יוסיף פרטים