"אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך, ויאמר פרעה ליוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים" (בראשית מא, מ-מא)
וקשה, מה חידש פרעה ליוסף בפסוק השני, שלא אמר בתחילה? הרי כבר בפסוק הראשון אמר לו פרעה, שעל פיו ישק כל העם, ומה ראה צורך לחזור שוב על ההוראה ש"נתתי אותך על כל ארץ מצרים"? הרי רק "הכסא אגדל ממך", כפי שנאמר בפסוק הראשון?
מסביר ה'ספורנו' שבפסוק השני התכוון פרעה לבאר ליוסף את גודל האחריות שתיפול עליו כאשר ינהיג את מצרים. וז"ל הספורנו: "ראה והתבונן היטב להנהיג בתכלית הטוב, כי דבר גדול נתתי בידך", עכ"ל.
ואפשר לומר עוד, שפרעה הבחין, שבניגוד למה שקורה בדרך כלל אצל אנשים אחרים המתעטרים במינוי כה בכיר ומכובד, שהם 'מתנפחים מגאווה' – הרי לאחר שאמר ליוסף בפעם הראשונה שעל פיו ישק כל העם, יוסף אינו מתרגש כלל מדיבורים אלה, ואין הוא הופך לבעל גאווה. לכן חשב פרעה שיתכן מאוד שיוסף לא קלט כראוי את פשר הדברים, ואין הוא מבין – ואולי אף אינו מאמין – שכוונת פרעה היא להמליך אותו על כל מצרים. לכן הוא חוזר על הדברים פעם נוספת, כדי להסביר באוזני יוסף את הדברים עד תומם… אבל האמת היא, שיוסף קלט והבין הכל, אבל לא התרגש מכך, כי השררה והמינויים המכובדים לא דיברו אליו.
תכונה זו של ענווה טבעית, נצרבה בדמם של יהודים בכל הדורות, ששום משרה – נכבדת ככל שתהא, לא הוציאה אותם משיקול דעתם. את הגאווה היחידה הם ראו תמיד רק בשמירה על הערך העליון של שמירת המצוות.
אבל מסתבר שדרגה זו של חוסר-התחשבות במינוי מכובד, היתה דוגמא לרבים, ולא רק לגדולי ישראל. גם יהודי כמו פרופ' א. רדקובסקי ז"ל, מסוגל להגיע אליה, וכשהוא מחליט לעלות לארץ ישראל כדי לקיים בה מצוות ברכת כהנים מדי יום, הוא מוכן לעזוב את אמריקה הגדולה, ולנטוש בצורה מוחלטת את כל תארי הכבוד ומשכורות הענק שהוצעו לו שם.
סיפורו של פרופ' רדקובסקי, שהיה חביב מאוד אצל מרן הסטייפלער זצ"ל, הוא סיפור מיוחד במינו, המעורר את הנימים הדקים והחבויים של הנשמה היהודית. כדי שנבין את ההקרבה הגדולה של רדקובסקי בעלייתו ארצה, צריך קודם כל לדעת מי הוא אותו פרופסור, שכאשר הגיע לארץ ישראל יצאה כל הקהילייה המדעית מכליה כדי לכבדו ולהביא את שמו לפני תושבי ארץ ישראל. במקביל, התפתחה תחרות גדולה בין המוסדות המדעיים, כאשר כל מוסד מעוניין לצרף את שמו של הפרופסור הנודע לרשימת מדעניו.
המונח 'צוללת גרעינית' נתפס בעיני הציבור, גם באמריקה, כדבר בלתי מתקבל על הדעת. כעשר שנים בלבד לאחר שנעשה בפעם הראשונה בתולדות האנושות שימוש בנשק גרעיני, בהירושימה ובנגסאקי, לא היו מסוגלים האנשים להאמין שיש אפשרות ליצור צוללת שתוכל לשייט במימי העולם חודשים רבים מבלי לצוף על פני המים. והצוללת הזו, שרדקובסקי היה ממציאה, חצתה את התהומות החשוכים שמתחת לקרחוני הקוטב הצפוני, והפכה להיות אחד מכלי המלחמה החשובים ביותר באסטרטגיית 'המהלומה השניה' או כפי שכונתה – 'המלחמה הקרה', שפיתחה ארה"ב במסגרת מאזן האימה שלה מול ברית המועצות.
עד אז נחשבת הצוללת הגרעינית לאחד הרעיונות המדעיים היצירתיים ביותר ששינו את פני שדות המערכה ואת מאזן הכוחות הבין-מעצמתי, בדיוק כמו פצצת האטום ופצצת המימן. מתי-מעט ידעו בזמנו, שיכולת ההנעה האטומית של הצוללות הגרעיניות פותחה ע"י המדען היהודי א. רדקובסקי. כבר בתחילת הקריירה, שלו נתמנה למדען ההנדסי הראשי של מעבדת חיל הים האמריקני, שעסקה במחקר ההנעה הגרעינית של כלי שיט. במעבדה זו התגלו כשרונותיו, שהתפתחו גם כתוצאה מלימוד הש"ס, עליו עמל ויגע כל ימיו. בתוך זמן קצר הצליח להדהים את העולם כולו בהמצאה שלו, שעל פיה ניתן להגדיל מאוד את כמות הדלק הגרעיני הניתנת להטענה בצוללת, ולהבטיח את התנאים האופטימאליים לפעילות רציפה ובטוחה של הכור הגרעיני הממוזער שעליה.
הכור הממוזער שפיתח רדקובסקי לא הותקן רק בצוללות. גם נושאות המטוסים הגרעיניות האמריקניות השתמשו בכור שלו. במהלך שירותו זכה הפרופסור היהודי לא רק להצלחה מדעית טכנולוגית יוצאת דופן, אלא גם לתהילה עולמית בעולם המדעי.
בשיא הקריירה שלו, גברו געגועיו של הפרופסור למולדתו הרוחנית, והוא החליט לעלות ארצה. בשנת תשל"ב הוא הגיע לישראל, והשתכן בשכונת רמת-חן שברמת גן, ופתח בקריירה מחקרית-יישומית חדשה שעד היום, גם לאחר פטירתו, רב בה הנסתר על הנגלה. רק מעטים ידעו מיהו האיש חובש הכיפה השחורה, שברח מן התקשורת כמו מאש, והפך לגיבור הדממה וההסתר.
כאשר הודיע הפרופסור על כך שהוא עוזב את אמריקה ועולה לארץ ישראל, רעשה התקשורת באמריקה – שלא הבינה כיצד מוכן האיש לעזוב את כל השפע, אוצרות הכסף הזהב והתהילה העולמית שלו, ולעלות לארץ ישראל.
ובעוד שחוגים מדעיים בארץ ישראל תמהו מה הייתה הסיבה שהניעה את המדען בעל השם העולמי לעלות ארצה, רק מתי-מספר ידעו שהסיבה לכך היתה, שבהיותו כהן רצה לקיים את מצות ברכת כהנים מדי יום ביומו!
מי שראה אותו יושב ברמת-חן, בצניעותו ובפשטותו, לא יכול היה להאמין שהוא-הוא האיש בעל ההילה הגדולה. יהודי זה היה הולך מדי שבת מרמת-חן לבני ברק, כדי להתפלל בבית הכנסת 'לדרמן' בבני ברק, והתחבב על כמה מגדולי ישראל, ובהם מרן הגרי"י קניבסקי זצ"ל, והגר"ח קניבסקי שליט"א. וגם הוא, כיוסף הצדיק בשעתו, לא התרגש ממינויים וכיבודים – יהיו יוקרתיים ככל שיהיו.
(ברכי נפשי, הובא בגיליון 'ברינה יקצורו' מקץ תשע"ח)